בשנת 1916, בתקופת מלחמת העולם הראשונה, נוסד בדגניה, ביוזמתו של מאיר רוטברג, ארגון 'המשביר'. הארגון הוקם על רקע המשבר הקשה ששרר אז בארץ ישראל והמחסור במוצרי מזון שגרם להאמרת מחירים ולספסרות. המוסד החדש נועד למכור מצרכי מזון לפועלים במחירי עלות, ללא רווח, ולבסס בכך מסחר מסוג חדש.

'המשביר' הוקם כחברת מניות וכמפעל ארצי ראשון של פועלי ארץ ישראל. ההון הראשוני של החברה התקבל בחלקו ממכירת מניות ובחלקו ממלווה של המשרד הארצישראלי. החברה הקימה מחסן בעמק הירדן, ואחריו הוקמו מחסנים נוספים בחדרה (ליד הסתדרות פועלי השומרון) ובפתח תקווה (ליד הסתדרות פועלי יהודה). המחסנים סיפקו מצרכי מזון בסיסיים (חיטה, קמח, סוכר, אורז, שמן וכו'). בתחילה נועדה האספקה לחברי קבוצות הפועלים העצמאיות. לאחר שהמצב הכלכלי בארץ ישראל הוסיף להידרדר בשל המלחמה, החל 'המשביר' לספק ממוצריו לכלל ציבור הפועלים.

לאחר המלחמה, עם תחילתה של העליה השלישית, הרחיב 'המשביר' את פעילותו והחל לספק מצרכי מזון, כלים חקלאיים וזרעים לישובים החדשים שהוקמו בעמק יזרעאל, ל'גדוד העבודה' ולקבוצות הקבלניות בערים. 'המשביר' עסק גם בשיווק התוצרת החקלאית של הישובים. בשנת 1923 החל 'המשביר' לפתוח מטבחי פועלים. בדומה למפעלי משק העובדים האחרים, נקט 'המשביר' במדיניות של הרחבה מקסימלית של עסקיו, ובמקביל גם סייע למפעלים המשקיים האחרים, כגון ההתיישבות העובדת ו'סולל בונה'. בעקבות מדיניות זאת, שנעשתה ללא התחשבות בשיקולים כלכליים, נקלע גם 'המשביר' בשנים 1927-1926 למשבר כלכלי קשה.

בשנת 1926 הופרדה פעילות שיווק התוצרת החקלאית מ'המשביר' והועברה לחברה חדשה, 'תנובה'. בשנת 1930 במסגרת ארגון מחודש הוקם 'המשביר המרכזי - חברה קואופרטיבית להספקה של העובדים העבריים בארץ ישראל בע"מ', שתפקידו לרכז את האספקה הסיטונית למשקים החקלאיים, לקואופרטיבים ולאגודות הצרכנים. נקבע כי החברות במוסד זה תהיה על בסיס קיבוצי ולא חברות אישית כבעבר. על המוסד הוטל לארגן 'אגודות צרכנים' של פועלים בערים ובמושבות. נקבעו עקרונות קואופרטיביים-דמוקרטיים לניהול הארגון. החברות ב'משביר המרכזי' נקנתה באמצעות רכישת מניות על ידי המשק, המוסד ההסתדרותי או אגודת הצרכנים. כל החברים היו שווי זכויות ורק לחברת העובדים הוקנו זכויות מיוחדות: נדרשה הסכמתה לשינויים יסודיים בתקנות הארגון; ניתנה לה זכות וטו באספה הכללית של 'המשביר המרכזי'. לשמירה על עקרונותי הקואופרציה וחברת העובדים; נקבע שלאחר פירוק 'המשביר המרכזי' ופרעון המניות, יעבור ההון לחברת העובדים.

ב'משביר המרכזי' התקיימו שלושה אגפים ארגוניים (מנכ"ל, כספים, מינהלה) וחמישה אגפים מסחריים: מזון (מזון וכלי בית), צרכנות (טקסטיל, הנעלה, מכשירי כתיבה, נייר, ציוד משרדי וריהוט), חקלאות (זרעים, מספוא, חומרי הדברה, כימיקלים לחקלאות ולתעשיה, דלק, זבלים), ציוד טכני (כלי עבודה, מוצרי חשמל ואלקטרוניקה, אביזרי השקיה, מכונות חקלאיות) וחומרי בנין.

המוסדות הנבחרים של 'המשביר המרכזי' הם: ועידה, שציריה נבחרים על ידי המוסדות החברים בארגון. הוועידה בוחרת במועצה ובמועצת מנהלים. הניהול השוטף מתבצע על ידי הנהלה, שכוללת את המנכ"ל, ראשי אגפים, הנבחרים על ידי המועצה, ונציג של העובדים.

במהלך השנים התרחבה פעילותו של 'המשביר המרכזי' והוקמתו במסגרתו חברות בת, בהן: 'המשביר המרכזי - מימון והשקעות בע"מ'; 'מעבר בע"מ' - חברה לעמילות מכס; 'המשביר המרכזי - יבוא מספוא בע"מ'; 'הזרע' - חברה לגידול זרעים; המשביר לצרכן; 'אורז אשדוד'; 'שיווק בטנים וכותנה בע"מ'.

'המשביר המרכזי' הקים מפעלי תעשיה רבים שנועדו לספק מוצרים, בעיקר בתחום המזון, עבור לקוחותיו. המפעלים רוכזו בחברה-בת בשם 'המשביר לתעשיה', ובשנת 1973 הועברו מרביתם ל'כור'. בבעלות 'הארגון היו גם ממגורות ענק לאחסון גרעינים בקרית גת, בחיפה ובמקומות נוספים. סניפי המכירות המרכזיים של 'המשביר המרכזי' הם בתל-אביב, חיפה, ירושלים, באר שבע, קרית שמונה ואילת.

בשנים 1988-1932 הוציא 'המשביר המרכזי' לאור בטאון בשם: המשק השיתופי.