בפברואר 1961 הודח פנחס לבון מתפקיד מזכיר ההסתדרות הכללית, בעקבות הסכסוך בינו לדוד בן-גוריון על רקע פרשת לבון. בשנת 1962 התארגנה בתוך מפא"י קבוצה מתומכיו. הקבוצה, אשר כונתה 'מן היסוד', כללה, בין היתר, את חבר הכנסת יונה כסה (מזכיר מפא"י לשעבר) ואינטלקטואלים, בהם הפרופסורים נתן רוטנשטרייך, יהושע אריאלי, יעקב טלמון ושלמה אבינרי, העיתונאים לוי יצחק הירושלמי ודן הורביץ, והסופר עמוס עוז. מרבית תומכיה של 'מן היסוד' נמנו עם חברי 'חבר הקבוצות' ויוצאי תנועת הנוער 'גורדוניה'. אנשי הקבוצה תבעו לבטל את הדחתו של לבון ונאבקו בבן-גוריון ובגישה 'הממלכתית' שלו. הם קראו להתחדשות רעיונית ולחזרה אל ערכי היסוד של תנועת העבודה, להגדלת העצמאות של ההסתדרות, לחיזוק חברת העובדים, להגברת הדמוקרטיזציה במפא"י ולאיחוד מפלגות הפועלים השונות. חברי הקבוצה הוציאו לאור דו-שבועון בשם 'מן היסוד', אשר בו פרסמו את רעיונותיהם. עסקני מפא"י ניסו להגביל את פעילותה של הקבוצה וסגרו בפניה את סניפי מפא"י. חברות מסחריות נמנעו מלפרסם בביטאון 'מן היסוד', מחשש שהדבר יזיק להן. והיה אף ניסיון להוציא את אנשי 'מן היסוד' ממפא"י.

בשנת 1964 עמדו אנשי 'מן היסוד' לפרוש ממפא"י. במאי 1964, בעת כנס הקבוצה בחולדה, שלח ראש הממשלה לוי אשכול, מכתב לראשי 'מן היסוד' שבו טען שאין תוקף להדחת לבון וקרא לחברי הקבוצה לשוב לפעילות סדירה במפא"י. המכתב עורר את זעמם של בן גוריון ואנשיו, ובעקבות כך קיבלה מזכירות מפא"י החלטה שרוקנה את המכתב מתוכן. בשנת 1965, בעקבות החלטת זאת של המזכירות, פרשו לבון וחברי 'מן היסוד' ממפא"י. באוקטובר 1966 ביטלו מוסדות מפא"י את תוקפה של הדחת לבון. חברי הקבוצה לא שבו למפלגה, אך בטאונם נסגר ופעילותם הלכה ודעכה. לאחר הקמת מפלגת העבודה בשנת 1968, שבו אליה חלק מאנשי 'מן היסוד' כבודדים.