נולד בשנת 1876 בעיר ויניצה שבאוקראינה. בגיל עשרים החל ללמוד פיסול בבית הספר לאמנות באודסה. עם סיום לימודיו גויס לצבא הרוסי. בשנת 1903 עבר לפריז, התקבל לבית הספר לאמנויות יפות בפריז, שם השתלם ועבד בסדנה של הפסל הצרפתי אנטונין מרסייה. הושפע מעבודותיהם של הפסלים אוגוסט רודן, אריסטיד מאיול  ושרל דספיו.

לוצ'אנסקי פיסל במגוון רחב של חומרים בהם: ברונזה, עץ, בזלת, גרניט, אבן, טרקוטה וגבס. הנושא העיקרי ביצירתו היה האדם והוא הרבה לפסל דמויות של בני אדם על פי המסורת הקלאסית. הוא הציג את יצירותיו בתערוכות שונות בפריז וערך מסעות באירופה (באיטליה, הולנד, שווייץ ועוד). בשנים 1932-1931 שהה בארצות הברית, שם יצר והציג תערוכות אחדות.

בימי מלחמת העולם השניה נמלט מפריז לדרום צרפת, שם הסתתר בחווה מרוחקת. הוא המשיך ליצור גם בתקופה זו, למרות תנאי המחסור והרעב. עם סיום המלחמה שב לפריז ואף הצליח להעביר לשם את היצירות שפיסל בימי המלחמה. הוא חזר לשגרת היצירה, אולם פגישות עם כמה אנשים מארץ ישראל, בהם אהרון ציזלינג, עוררו בו רצון לעלות לארץ ישראל וליצור בה. בראשית מלחמת העצמאות שהה בארץ במשך כמה חודשים ואחר כך שב לפריז כדי לאסוף את רכושו ולשוב לארץ ישראל. כבר בזמן היעדרו מהארץ נערכו תערוכותיו הראשונות בארץ בבצלאל בירושלים, באולם 'ביתנו' בחיפה ובעין חרוד.

בתחילת 1949, בהיותו בן 73, עלה לוצ'אנסקי ארצה והביא עמו את כל רכושו ועבודותיו. מאות מיצירותיו מסר למשכן לאמנות על שם חיים אתר בקיבוץ עין חרוד איחוד. הוא עצמו השתקע בקיבוץ גבעת ברנר, שם הוקם בשבילו 'בית לוצ'אנסקי' ובו אטלייה ויחידת מגורים. הוא המשיך לפסל וליצור במשך יותר מעשרים וחמש שנים במשכנו החדש. בשנת 1976 זכה בפרס על שם מאיר דיזנגוף לאמנות. בשנת 1978 נפטר בגבעת ברנר והוא בן 102. כיום 'בית לוצ'אנסקי' סגור, אולם מספר פסלים של האמן מפוזרים ברחבי הקיבוץ.