נולד בשנת 1907 בעיר הומל ברוסיה. בהומל סבבו חייו סביב הציונות-החלוצית והאמנות. בשנים 1926-1923 למד באקדמיה לאמנות בלנינגרד. אחרי האיסור הקומוניסטי על פעילות ציונית, נאסר וגורש לסיביר לשלוש שנים. בשנת 1929 עלה ארצה, הצטרף לקיבוץ אפיקים, שם חי ויצר עד שנת 1948. בתחילה התקשה לקבל הכרה מהקיבוץ כאמן, עבד בעבודות כפיים, כמו כל חברי הקיבוץ, ועסק בציור לאחר יום העבודה. רק לאחר 11 שנים הוקצו לו תנאים מתאימים לציור: אטלייה ופנאי לצייר. בתקופת היותו חבר קיבוץ צייר את הווי החיים והעבודה בקיבוץ. הוא נהג לצייר את החיים סביבו: אנשים במשפחה, בעבודה, דמויות דוממות אקספרסיביות, ללא פנים. סגנונו הושפע מאסכולת פריז וניכרה גם השפעת יוחנן סימון בריאליזם הסוציאליסטי ובנושאים מחיי הקיבוץ. השתתף בתערוכות הכלליות של אמני ארץ ישראל והחל משנת 1945 הציג את ציוריו בתערוכות יחיד בגלריות ובמוזיאונים בארץ.

אהרון גלעדי, 'הרועה ועדרו', הדפס רשת 1991

בשנת 1948 נמנה עם מייסדי קבוצת 'אפקים חדשים', השתתף בשלוש התערוכות הראשונות שערכה הקבוצה ואחר-כך פרש ממנה. בשנת 1955 החל להציג בגלריות באירופה ובארצות הברית. בשנים 1948 ו-1954 זכה בפרס דיזנגוף, בשנת 1957 זכה בפרס ברזיל-ישראל בתערוכה הבינלאומית בסאו-פאולו. בשנת 1960 זכה בפרס ההסתדרות. ציוריו נמצאים באוספי המוזיאונים החשובים בארץ וכן במוזיאון לאמנות חדישה במיאמי, ארצות הברית. ציורי השמן שלו מתארים הווי ונוף ארצישראלי.