השתתפה בתערוכות קבוצתיות: תערוכת אמני הגליל (1977), בית שאגאל, חיפה (1977); גלריית הקיבוץ (1979, 1985), אמני הגליל בצפת (1979), המרכז היהודי, מונטריאול, קנדה (1979), יריד אמנות בינלאומי, באזל, שוויץ (1979), גלריה בן-אורי, לונדון (1981); תערוכה בינלאומית, תל-חי (1983); המוזיאון היהודי, ניו יורק (1985); גלריה דנארט, בני ציון (2003) ועוד.
הציגה בתערוכות יחיד: גלריה הלוי, תל-אביב (1967); גלרית גראפיקה 3, חיפה (1980, 1983); גלריה מבט, תל-אביב (1981); גלריה שיין, מונטריאול (1982); גלריה מבט, טורונטו (1982); בית וילפריד ישראל, הזורע (1983); גלריה הקיבוץ, תל-אביב (1984); בית אורי ורמי נחושתן, אשדות יעקב (1984); גלריה כוכב יאיר (1993); גלריה נווה צדק, תל-אביב (1996) ועוד.
ציוריה נמצאים באוסף בית הנשיא, במוזיאון היהודי בניו-יורק במשכן לאמנות בעין חרוד, באוספים פרטיים רבים בארץ ובחו"ל.
במשך 23 שנים התגוררה בקיבוץ גונן. נופי הגליל והשדות הנרחבים השפיעו על ציוריה והם מקורות ההשראה שלה עד היום. בתקופת החיים בגונן נהגה לצאת לטבע עם כן הציור שלה, היום היא מציירת בסטודיו שבכוכב-יאיר מהצילומים שהיא מצלמת.
בשנת 1982, עם פרוץ מלחמת לבנון, נהרג בנה אמיר. בעקבות האסון היא יצרה מיצג שקשור לתחושות שלה באותה תקופה. המיצג הוצג במפגש האמנים הבינלאומי שהתקיים בתל-חי בשנת 1983. בשנת 1996 בגלריה נווה-צדק הציגה תערוכה ובה ציורי אקריליק גדולי ממדים שבהם בנה שימש כדוגמן ובו העלתה שוב את נושא המוות.
ב-10 השנים האחרונות פיתחה שיטת ציור באקריליק באותה דרך של שכבות דקיקות מאד כפי שנהגה לצייר בטכניקה המעורבת טמפרה ושמן.