קיבל חינוך יהודי מסורתי. במלחמת העולם הראשונה עבר עם משפחתו ללבוב, שם החל בפעילות ציונית. היה חבר באגודת 'פרחי ציון', באגודת 'השומר' וב'השומר הצעיר'. גורש מהגימנסיה הפולנית שבה למד בשל פעילותו הציונית. הצטרף לתנועת 'החלוץ', עמד בראש המרכז בלבוב בשנים 1925-1923 וערך את בטאון ה'חלוץ' בפולין, 'העתיד', בשנת 1925. באותה שנה עלה ארצה ועבד כפועל חקלאי במקומות שונים. בשנת 1927 הצטרף לעיתון 'דבר', היה חבר המערכת לסירוגין עד לשנת 1944, ערך את המוסף הספרותי של העיתון, תרגם וחיבר מאמרים פוליטיים. בשנת 1928 יצא בשליחות ההסתדרות לגרמניה. במקביל לפעילות במרכז 'החלוץ' בברלין למד ב'בית הספר הגבוה לפוליטיקה' גיאו-פוליטיקה וחינוך. כשחזר ארצה עסק בהוראה. בשנת 1940 הקים את היומון המנוקד  'הגה'. בשנת 1944 הצטרף למערכת של הוצאת 'עם עובד'. בשנת 1949 החל ללמד באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנים 1970-1952 עמד בראש הקתדרה ליידיש באוניברסיטה. משנת 1955 היה חבר ב'אקדמיה ללשון העברית'. בשנת 1962 התקבל ל'אקדמיה הישראלית למדעים' ובשנת 1963 קיבל תואר פרופסור. בשנים 1970-1965 לימד ספרות עברית באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1965 נבחר לכנסת הששית כאחד מנציגי מפא"י ברשימת 'המערך'. כיהן כחבר כנסת והיה חבר בוועדת חינוך, תרבות וספורט. התפטר מהכנסת בשנת 1967 במחאה על יציאתה של משלחת הכנסת לגרמניה. לאחר מלחמת ששת הימים היה בין החותמים על גילוי -הדעת הראשון של 'התנועה למען ארץ-ישראל השלמה'. בשנת 1968 הוענק לו פרס ישראל במדעי היהדות. היה כותב וחוקר פורה ורבגוני. כתב ספרי זכרון, ספרי פולקלור, מונוגרפיות ומסות על סופרים ומשוררים, מחקרים על ספרות עברית וספרות יידיש, רשימות ומחקרים בענייני לשון. וכן גם תירגם ספרים רבים וערך מספר גדול של ספרים, אסופות וכתבי עת.