בחרנו בסיום אופטימי: ניצנים מתחדשים בחינוך הקיבוצי-התיישבותי (הפורמלי) ובתנועות הנוער (הבלתי-פורמליות) הקשורות אליו, שיצרו בשני העשורים האחרונים דגמים חדשים לערכי היסוד החברתיים-חינוכיים הישנים של תנועת העבודה.
המשבר הכלכלי-חברתי של התנועה הקיבוצית שהחל במחצית שנות ה-80 נמשך גם כיום. תוצאותיו - קריסה כלכלית, ספקות באשר לצדקת הדרך, עזיבה גדולה והישארות פוחתת והולכת של בני קיבוץ ועוד. מערכות החינוך בגיל הרך, בגנים ובבתי-הספר קטנו בצורה משמעותית שסיכנה את המשך קיומן העצמאי. דווקא על רקע זה נחלצו מערכות החינוך הקיבוציות לפתור את המשבר הדמוגרפי החדש שלהן על ידי פתיחתן לסביבה הקרובה וביטול מוחלט של בתי-הספר המקומיים.
משנות ה-80 החל תהליך איחודם של בתי-ספר מקומיים ואף של בתי-ספר אזוריים קטנים גם בכיתות היסוד, כחלק מתהליכי ההתייעלות הכלכלית של הקיבוצים ובמסגרת תהליך מיפוי ארצי, לו היה שותף משרד החינוך והתרבות.
האוטונומיה והייחוד הקיבוציים בבתי-הספר נשמרה, אך בחילופי המאות כבר הפך החינוך הקיבוצי לחינוך התיישבותי שיש בו גם בני מושבים וישובים קהילתיים ובאזורים מסוימים גם בני עיר; התנועה הקיבוצית ממשיכה לנווט את בתי הספר הללו הודות להתמקצעות של צוותי המורים וההנהלות שרובן עדיין קיבוציות, והעברת חלק מהבעלויות על בתי-הספר למועצות האזוריות, שבמרביתן מובילים הקיבוצים את מחלקות החינוך.
ייחודו של החינוך הקיבוצי-התיישבותי מתקיים במרבית בתי הספר היסודיים האזורים, שם נשמר הגיוון בדרכי הלמידה, בקבוצות ובכיתות רב-גיליות ובשיטות הנושאים הלימודיים - האישיים והקבוצתיים – הבין-תחומיים.
בחינוך העל-יסודי מתבטא ייחוד זה במסלולי בחירה אטרקטיביים בתחומי האמנות וההומניסטיקה ועוד יותר בתחומי הטכנולוגיה והמחשוב (ולא רק "בית-ספר מקצועי" למתקשים כבעבר), ובתוכניות ייחודיות בתחומי החינוך והחברה.
בשנות ה-80 וה-90 הפך הקיבוץ לחברה היחידה שמאפשרת לבניה בגילאי העלומים מסגרות חינוך שמאורגנות על-ידי תנועות הנוער בשיתוף עם מרכזי חינוך קיבוציים, המדגישות משימתיות בחברה הישראלית והתחנכות רעיונית עצמית – חלקן בנוסף ללימודים גבוהים ולרכישת מקצוע.
להלן נתאר בקצרה דגמים בלתי-פורמליים אחדים הקשורים לתנועה הקיבוצית ולתנועות הנוער של בני הקיבוץ ותנועת העבודה בכלל:
במכללת אורנים ובשלושה קיבוצים בצפון מתקיימות מאז שנת תשנ"ט "מכינות חילוניות קדם-צבאיות" (מכינות נוספות מתקיימות מחוץ לתנועה הקיבוצית). מתכונת זו נלמדה מהמכינות הדתיות שהחלו לפעול בשנות ה-90 שהגדילו את חלקו של המגזר הציוני-דתי בפיקוד בצה"ל. ללימודים מוקדש זמן רב - אך גם לפעילויות קהילתיות והדרכתיות, ואפילו לעבודה לשם התפרנסות חלקית.
מסלול שתחילתו בשנת-שרות מוקדמת והמשכו בצבא, הוא הפיקוד הצבאי ב"גולני", הפועל בהנחייתו של הקיבוץ העירוני בית-ישראל בירושלים. מתחילים בו לפני הצבא בעבודה חינוכית וקהילתית בשכונות ירושלים, שנלווה לה יום לימוד קבוע בתכנים של יהדות, ציונות וחברה. ההמשך, בו שותפים בני הקיבוץ יחד עם בני השכונה, הוא במסלול פיקודי רגיל ב"גולני", המיועד לשלב את בני הקיבוץ ב"עמך ישראל" ביחידה זו. מסלול זה מוכתר כבר מספר שנים בהצלחות, המהוות דגמים לחיקוי.
"המדרשה" באורנים מקיימת מכלול פעילויות בלתי-פורמליות במתכונת מובהקת של תנועת נוער - שכבות גיל הקשורות זו לזו: נערים; בוגרי תיכון בשנת השירות שלהם; חיילים (במתכונת משולבת בהוראה ובחינוך שהופסקה בשל קשיי תקציב); בוגרי צבא, ואף "חברים בכירים", שרובם מסגל אורנים, ותיקים יותר בגיל ומעורבים בחלק מהעשייה. מדריכי שנת השירות משובצים בסניפי תנועות הנוער בקיבוצים, בערים ובעיירות פיתוח ומקדישים יום וחצי מדי שבוע ללימוד משותף של תכנים יהודיים-ציוניים חברתיים וקיבוציים. הלימוד נערך בסדנאות פעילות, בהן מושם הדגש על הרלוונטיות של הטקסטים למדריכים – כהדגמה להפעלתם עם חניכיהם בתנועות הנוער. אנשי המדרשה גם עוסקים בפיתוח זהות יהודית ומנהיגות בקהילות מקומיות שונות בצפון באמצעות מרכז "שדמות" של אורנים.
ארבעה קיבוצים עירוניים קיימים בפריפריות למעלה מעשור ומונים רק עשרות בודדות של חברים: "תמוז" בבית-שמש, "מגוון" בשדרות ו"ראשית" ו"בית ישראל" בירושלים. בחלק מהקיבוצים שותפים גם חברי גרעינים ב"שנת שירות מוקדמת" ומיועדים להשלימם. במגדל העמק חיות חמש קבוצות קומונאליות נוספות הבוחנות אפשרות להפוך לקיבוצים כאלה, ופועלות במתכונתם (שלוש קבוצות נוספות הקשורות אליהן חיות בנצרת-עילית). הקיבוצים העירוניים מקיימים פעילות חינוכית-קהילתית מסועפת: גני ילדים המיועדים לילדי הקיבוץ ואחרים; פעילויות הדרכה לילדים, נערים ובוגרים מהקיבוץ ומהעיר - וכן פרויקטים חינוכיים בלתי-פורמליים כחלק מהחינוך העירוני וכתוספות לו, במסגרת עמותות שהוקמו במיוחד למטרות אלה, המגייסות תמיכה מגורמים מקומיים, ממשלתיים ואחרים. גם מי שאיננו מעוניין בשיתוף הכלכלי (החלקי) המקיים בין חברי קיבוצים אלה יכול להיות שותף מלא בביצוע פעילויותיהם החינוכיות - ויש מתושבי העיירות והשכונות הללו ומבוגרי תנועות נוער שונות אכן עושים זאת.
ה"קיבוצים החינוכיים" רביד, אשבל וחנתון של "הנוער העובד והלומד" בגליל התחתון, קיבוץ נערן של "המחנות העולים" בבקעת הירדן וקיבוץ פלך של "השומר הצעיר" בגליל מקיימים שיתוף קיבוצי-התיישבותי במתכונת חדשנית: הם חלק מ"תנועות הבוגרים" של תנועות הנוער של תנועת העבודה, ש"מגשימים" ומתפרנסים לא מהחקלאות והתעשייה אלא ממתן שירותי חינוך בלתי-פורמליים מגוונים (כגון הכנות לבר-מצווה ולמשלחות נוער לפולין) לתנועות הנוער ולבתי הספר בעיר ובקיבוץ. קיבוצים אלה משמשים מרכז רעיוני-חינוכי לבוגרי תנועות הנוער הללו, החיים כגרעינים ב"חוות הכשרה" של שנת שרות טרום-צבאית ובעשרות "קומונות" של יוצאי צבא בגילאי ה-20-30 שלהם. מסגרות חיים שיתופיות וחדשניות אלה - הקיבוצים העירוניים והחינוכיים ותנועות הבוגרים של תנועות הנוער החלוציות - מונות כאלף חברים צעירים, מקיימות חיי שיתוף ומתקיימות מפעילות חינוכית-קהילתית ברחבי הארץ ובעיקר באזורי מצוקה פריפריאליים.