התנועה הקואופרטיבית בישראל

רקע התפתחותה של התנועה הקואופרטיבית בארץ ישראל הנו ייחודי, שכן היא התפתחה במקביל להתפתחותה של הישות הלאומית היהודית בארץ. ('קואופרציה מתהווה בארץ מתהווה'). תחילתה בהתארגנות שנועדה להתמודד עם תנאי המציאות הסובבת - לא מתוך אידיאולוגיה משקית , אלא כחלק מהתמודדות מעשית, שיצרה בעקבותיה מערכת ערכית שהלכה והתגבשה לכלל מערכת אידיאולוגית.
ביישוב היהודי בארץ התפתחה הקואופרציה בשלושה נתיבים מרכזיים: קואופרציה אזרחית - פרטית, קואופרציה ערבית וקואפרציה שהיתה קשורה בתנועת העבודה. עיקר ענייננו יתמקד בזו האחרונה.

הקאופרציה בתקופה העותמנית

קואופרטיבים של תנועת העבודה

התאגדויות קואופרטיביות ראשונות החלו בארץ ביזמתם של חלוצי העליה הראשונה, כחלק מפעילותם במפלגות הפועלים הפועל הצעיר ופועלי ציון . התאגדות שיתופית זו לא היתה ממוסדת ופעלה במטרה ליצור מערכת של עזרה הדדית בין הפועלים. במסגרת זו הוקמו מטבחי פועלים, מכבסות, מועדונים משותפים וכן לשכות עבודה - שהפנו פועלים לעבודה בחקלאות ובבניין. התאגדות הפועלים במסגרות אלו היתה זמנית והתבססה על עבודת התנדבות לצד תשלום דמי חבר. מסגרות אלו נעדרו אשראי מספיק והתקשו לכסות את פעילותן המשותפת מכספי ציבור הפועלים שהיה נייד, עבד בעבודות זמניות ונותר לא פעם מחוסר עבודה.

שינוי מסויים באופייה של ההתאגדות הקואופרטיבית של הפועלים ניכר עם הקמתו של דפוס 'אחדות' בירושלים בשנת 1910. קואופרטיב זה הוקם על-ידי חברי מפלגת 'פועלי ציון' בירושלים לשם הדפסתו של עיתון המפלגה 'האחדות'.  בהמשך נתמך דפוס 'אחדות על ידי קפא"י (קופת פועלי ארץ ישראל), שהחלה לפעול בשנת 1912, במטרה לפתח ולהקים בארץ ישראל קואופרציה ייצרנית.

קבוצה קואופרטיבית נוספת שהוקמה אף היא בשנת 1912 היתה קבוצת אחוה שהתאגדה בארה"ב ביוזמתו של נחמן סירקין, במטרה להקים בארץ יישוב חקלאי. חברי הקבוצה עלו לארץ בשנת 1913 , אך מאחר שתכניתם להתיישב כקואופרציה לא יצאה לפועל התארגנה הקבוצה כקבוצה קבלנית על בסיס קואופרטיבי. קבוצה זו התפרקה עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בדומה להתאגדויות קואופרטיביות נוספות בארץ, אשר חידשו את פעילותן בתום המלחמה.

פעילותה של קפא"י, שפסקה בשל המלחמה, התחדשה אף היא עם סיומה ובסיועה הארגוני והחברתי הוקמו קואופרטיבים נוספים במקצועות מגוונים, בהם - נגרות, חייטות, אפיה, אינסטלציה ועוד. רבים מן הקואופרטיבים האלו לא היו איתנים מבחינה כלכלית ונסגרו כעבור זמן קצר. בהדרגה התמעטו גם אמצעיה הכספיים של קפא"י ואת מקומה כמשענת ליזמות הקואופרטיבית תפסו סולל בונה (באותה עת 'המשרד לעבודות ציבוריות') והמשביר.

קואופרטיבים אזרחיים-פרטיים

התאגדות קואופרטיבית, בעיקר לצורך בנייה, התקיימה בארץ ישראל למן אמצע המאה ה-19. אגודות אלו לא נרשמו כאגודות שיתופיות (בהעדר חקיקה מתאימה), אך הן נוסדו על בסיס הון עצמי של חבריהן, שמימנו באמצעות תשלומים חודשיים קניית אדמות עליהן התעתדו לבנות מאוחר יותר בתים. רישום הקרקעות והבתים על-שם החברים נערך עם סיום התשלומים, וחלוקת הדירות נערכה בהתאם להגרלה בין כלל החברים.

ראשוני הקואופרטיבים האזרחיים המודרנים נוסדו בעזרתו של הברון רוטשילד , באמצעות יק"א, וכן בסיועה של חברת אפ"ק. אלו כללו חווה שיתופית בעתלית שנוסדה על-ידי יק"א בשנת 1900 והתקיימה עד שנת 1904; אגודה לביטוח בקר שהוקמה בזכרון יעקב בעזרת יק"א בשנת 1905 והתפרקה שנה אחר-כך, (אגודה זו הוקמה בשנית בשנת 1908 והתקיימה עד שנת 1941). קואופרטיב 'פרדס' (הוקם בשנת 1900) ואגודת הכורמים ראשון לציון-זכרון יעקב (הוקמה בשנת 1905) שהוקמו בעזרתו הכספית של הברון רוטשילד. 

בשנת 1904 הוקמו גם 'קופות מלווה של אגודות שיתופיות' ביזמתו של מנהל בנק אפ"קביפו זלמן דוד לבונטין, ועד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה התקיימו בארץ כ-50 קופות כאלה. עם זאת לא היו אלה אגודות שיתופיות על פי הדגמים המקובלים מכיוון שהשליטה בהן היתה של אפ"ק ולא של חבריהן.

הקואופרציה בתקופת המנדט

הקואופרציה היהודית תקופת המנדט כלל סוגים שונים של התאגדויות שיתופיות: אגודות להתיישבות חקלאית; לייצור; לשיווק; לביטוח; לבניית בתים ולאשראי. מגוון זה איפיין הן את הקואופרציה הפרטית והן את הקואופרציה של תנועת העבודה שהחלה להתמסד בתקופה זו.
השוני הבסיסי  ששרר בין הקואופרציה הפרטית לקואופרציה של תנועת העבודה היה בעיקרו שוני ארגוני. הקואופרציה הפרטית התאפיינה כמערכת מבוזרת של ארגונים שצמחו 'מלמטה', על בסיס החלטת חבריהם להתאגד במשותף.

עד להקמתו של מרכז הקואופרציה בשנת 1928 התנהלה הפעילות הקואופרטיבית של הפועלים ללא הכוונה מרכזית וסיוע. מצב זה גרם לעיכוב בבניתם של תאים יצרניים שיתופיים בסקטור העירוני וחיבל ביצירתה של תשתית משקית קואופרטיבית דמוקרטית במשק העובדים. כתוצאה מכך נשען עיקר הפיתוח של התעשייה בחברת העובדים על מבנה משקי ריכוזי.

המערכת הקואופרטיבית ההסתדרותית התנהלה כקואופרציה אדמניסטרטיבית - הקואופרטיבים שהוקמו במסגרתה היו ארגוני גג-קואופרטיביים של קואופרטיבים. ככאלה הם נוהלו כמערכת ריכוזית, באמצעות 'חברת העובדים,' שכאגודה קואופרטיבית ניהלה את המשק הקואופרטיבי ההסתדרותי כולו.האיגודים הקואופרטיבים ההסתדרותיים השתייכו איפוא למשק העובדים.רכושן של האגודות נחשב כרכושה של ההסתדרות ועם פירוקן הועבר הרכוש ל'חברת העובדים', ולא חולק בין חבריהן כנהוג באגודות השיתופיות הפרטיות. בתקנות האגודות ההסתדרותיות הוקנתה להסתדרות הזכות למנות בא כוח מטעם 'חברת העובדים' באספות הכלליות. לבא כוח זה ניתנה זכות הצבעה השווה לשיעור של 5% מן הנוכחים באספה. הבוררים מונו על-ידי הסתדרות העובדים ולא על-ידי האגודה. בנוסף לכך חוייבה האגודה לבחור חלק מחברי ההנהלה שלה בהתאם להחלטתה של 'חברת העובדים'. 

----------   המבנה המשקי הקואופרטיבי לסוגיו -:

                                                                                   קואופרציה החקלאית

                                                                                   קואופרציה צרכנית

                                                                                   קואופרציה היצרנית

                                                                                   קואופרציה שירותית

                                                                                   קואופרציה אשראית וביטוחית

                                                                                   קואופרציה שיכונית

לצדם שלל הקואופרטיבים האדמניסטרטיביים התקיימו במשק העובדים גם התאגדויות קואופרטיביוות מקומיות, שלא הוקמו כמערכת קואופרטיבית החולשת על מספר קואופרטיבים , אלא התקיימו כקואופרטיבים השייכים לחבריהם, אך מקיימים זיקה אירגונית להסתדרות הכללית. קואופרטיבים אלו התאגדו במבנה גג מש עצמם במסגרת מרכז הקואופרציה.

מרכז הקואופרציה

'מרכז הקואופרציה למלאכה, חרושת ושירותים ציבוריים' הוקם בשנת 1928 על-פי החלטת ועידת ההסתדרות השלישית. בשנים עם הקמתו התאגדו במסגרתו 52 קואופרטיבים. עבודת המרכז התמקדה בעיקר בתחום הכלכלי והושפעה מן המשבר הקשה שליווה את שנות פעילותו הראשונות. בשנת 1927 פסק סולל בונה לפעול והקואופרטיבים שהיו קשורים עימו קרסו אף הם. קואופרטיבים רבים שהוקמו בתקופת השפע ללא בסיס כלכלי איתן התפרקו אף הם בעקבות המשבר ובסוף שנת 1928 חל צימצום ניכר בהתאגדות הקואופרטיבית: מספרם של החברים המאוגדים בקואופרטיבים הגיע באותה עת ל- 326 ואילו מספרם של הפועלים השכירים בהם גדל ל- 337 . מספרים אלה מלמדים על הצטמצמות כמותית של מספר הקואופרטיבים ועל פגיעה בעקרונות הקואופרטיביים שבאה לידי ביטוי בעליית מספרם של השכירים שהועסקו בהם מבלי שהיו חברים בקואופרציה.

על מרכז הקואופרציה שאך זה נוסד הוטל לפעול לייצוב האגודות הקיימות - לתאם סדרי ביקורת באגודות, לפעול להשגת תנאי רכישה טובים עבור ענף ההובלה המתפתח, לקבל עבודות ממגזרים פועליים אחרים עבור הקואופרטיבים הקיימים, ליצור קשרים קבועים עם מוסדות אשראי ולפתור את בעיות האשראי לטווח קצר ולטווח ארוך. עיקר פעילותו של המרכז הוכתבה כתגובה למציאות החיים הסובבת, אך הובילה בעקבותיה למדיניות של הפחתת תלות הקואופרטיבים במוסדות ההסתדרות וייצובם הכלכלי העצמאי לשם הבראתם.

הגישה האוטונומית בה נקט מרכז הקואופרציה הביאה בהדרגה להחלשת כוחו בתנועת העבודה ובאגודות השיתופיות היצרניות-שירותיות. מצד אחד הסתייג המרכז מן הקשר בין האגודות לבין המוסדות המשקיים של ההסתדרות, אך מצד שני היתה יכולתו לסייע להן מוגבלת למדי, על כן נאלצו רבים מן המפעלים השיתופיים לפנות לגורמי מימון חיצוניים. פעולות אלו גרמו לגידול בהוצאות המימון של  האגודות ופגעו בהדרגה בעקרונות החברתיים שהנחו אותן בראשיתן, כגון: עבודה עצמית (ללא שכירים), שמירה על מניות חבר בערך נמוך ואי חלוקה של ההון המצטבר.

 הקואופרציה הפרטית

האגודות הקואופרטיביות הפרטיות שנוסדו בתקופת השלטון הבריטי הוקמו עוד לפני השלמת החקיקה הקואופרטיבית של הממשלה המנדטורית בשנת 1920,במסגרת 'פקודת האגודות ההדדיות' (The Cooperative Societies Ordinance) . חקיקה זו עודכנה בשנת 1933 עם פרסום 'פקודת האגודות השיתופיות.' החלוקה הפנימית בקואופרציה היהודית הפרטית בתקופת המנדט דמתה לזו של תנועת העבודה. כמו בקואופרציה של תנועת העבודה, גם בקואופרציה הפרטית התקיימו כמה סוגים של אגודות שיתופיות: אגודות להתיישבות חקלאית; לייצור; לשיווק; לביטוח; לבניית בתים; ולאשראי. כבר באוקטובר 1918 נוסדה בתל–אביב אגודה שיתופית לאשראי: אגודת 'הלואה וחסכון, יפו' . ביולי 1919 נוסדה אגודה שיתופית שנייה לאשראי: 'הלואה וחסכון, ירושלים'. זמן לא רב לאחר הקמתן של האגודות ביפו ובירושלים, החלו לקום בקצב מהיר עוד אגודות שיתופיות לאשראי. רבות מן האגודות האלה נשאו את השם 'הלואה וחסכון'. אגודות שיתופיות פרטיות לאשראי נוסדו גם בשמות אחרים כגון 'קרדיט עממי חיפה' , ו'קופת אשראי וחסכון פתח–תקוה'. חלק מן האגודות נשאו בשמן גם את המילה 'בנק', בהתאם לחוק משנת 1920 שהתיר לאגודות שיתופיות לאשראי לנהל עסקי בנק. בין האגודות השיתופיות לאשראי בתקופה זו היו גם 'בנק למלאכה, תל–אביב', 'בנק מסחרי תל–אביב', 'בנק בני בנימין' ועוד. עם סיום מלחמת העולם השנייה נחלש מעמדה של הקואופרציה הפרטית למתן אשראי, בין השאר בשל הגידול במשק ההסתדרותי,  וריכוז הפעילות הפיננסית בידי בנק אנגלו–פלשתינה.

אגודות קואופרטיביות אזרחיות אחרות , שפעלו אף הן בתקופה זו, התקיימו בעיקר במושבות, והתאגדו לצורך שיווק הדרים, חלב ושקדים וכן לשם קנייה צרכנית משותפת.

הקואופרציה בחברה הערבית

בעקבות מאורעות 1929 החליטה הממשלה הבריטית לבחון מחדש את  מדיניותה כלפי האוכלוסייה הערבית בארץ ובפרט כלפי
האוכלוסייה הכפרית. מסקנתם העיקרית של המומחים שביקרו בארץ בעקבות המאורעות  היתה כי יש להקים בארץ רשות פיתוח למשק הערבי וכי, במטרה לחזק את מעמדו הכלכלי של הפלאח הערבי , יש לעודד אוכלוסיה זו להקים אגודות שיתופיות לאשראי במטרה לשחרר את הפלח הערבי מהתלות הכספית במלווים בריבית, שהובילה אותו פעמים רבות לשיעבוד כל רכושו.
בשנת 1933 פורסמה 'פקודת האגודות השיתופיות' ומשנה זו ואילך החל הממשל הבריטי ליזום הקמת אגודות לאשראי במגזר הכפרי הערבי. אגודות אלה וכן אגודות שיתופיות אחרות, הן לאשראי והן לתחבורה ולשיווק פרי הדר, סבלו מחוסר יציבות ניכר. רבות מהן פעלו זמן קצר בלבד ואחרות לא החלו לפעול כלל. בהשוואה לתנועה השיתופית בארץ–ישראל היה מספרן של האגודות השיתופיות הערביות מצומצם ובין השנים  1937 ל– 1945 הן תפסו בין 13% ל– 16% בלבד מכלל ההתאגדויות הקואופרטיביות.
מספרם של החברים באגודות השיתופיות הערביות היה מועט (פחות מאחוז מכלל האוכלוסיה הערבית הבוגרת) וכך גם הונן  העצמי (כאחוז וחצי מכלל ההון העצמי של האגודות השיתופיות בארץ). בהיעדר מקורות פיננסיים עצמאיים בקרב הפלאחים הערבים, הושתתה פעילותן של האגודות הערביות על כספי ממשלה. עם זאת עד שנת 1948 לא נפסקה הפעילות הקואופרטיבית בכפר הערבי ובערים הערביות הראשיות בארץ. 

הקואופרציה בעולם

קואופרציה צרכנית

עקרונותיה של הקואופרציה הצרכנית המודרנית נוסחו לראשונה במאה ה-19 באנגליה. בשנת 1843 פרצה שביתת פועלים במטווית טקסטיל בעיירה רוצ'דייל. אורגי המטוויה דרשו העלאת שכר והפחתת שעות עבודה. שביתה זו נכשלה והובילה לפיטורים המוניים ולהעסקתם המחודשת של הפועלים הנותרים בשכר מופחת מזה לו זכו לפני השביתה.

המצוקה הכלכלית אליה נקלעו הפועלים וההבנה כי התאגדות משותפת ושיתוף פעולה כלכלי ביניהם יאפשרו לכל אחד מהם להוזיל את הוצאות המחייה שלו הובילה קבוצה של 28 מפועלי המטוויה להקים לראשונה אגודה צרכנית שיתופית. כל חבר התחייב לתרום מדי חודש סכום מסויים משכרו לשם הקמת הקואופרטיב.

מקימי אגודת 'חלוצי רוצ'דייל הישרים', המקור: אתר מוזיאון חלוצי רוצ'דייל, אנגליה

ב- 21.12.1844 הוקם באנגליה הקואופרטיב של חלוצי רוצ'דייל . בשלב הראשון נפתחה החנות לשרות חברי הקואופרטיב פעמיים בשבוע, בהמשך, במקביל להתרחבות מספר חברי האגודה הורחבה פעילותה.
מייסדי האגודה שאפו להעלות את רמת חייהם גם מבחינה חברתית, על כן קבעו כבר בתכניתם הראשונה כי חלק מרווחי האגודה יופנה לסידור בתי ספר, ספריות וחדרי קריאה, מתוך הכרה כי ההשכלה היא כח הדחף העיקרי של החברה.
האגודה התרחבה בהדרגה, הקימה מאפיה ופתחה בשנת 1850 גם תחנת קמח משלה. בשנת 1860 פתחה האגודה גם מטוויה והחלה בבניה עבור חבריה. בהמשך הקימה האגודה מוסדות לעזרה הדדית עבור חבריה: קופות גמל, ביטוח ובתי ספר. מארגון שמנה בראשיתו 28 חברים צמחה האגודה לארגון שכלל אלפי חברים. בהמשך הרחיבה האגודה את פעילותה הכלכלית והקימה מפעלי חרושת נוספים. במקביל הורחבה גם פעילותה עבור חבריה: האגודה הקימה אולמות קריאה ומעבדות וכן מימנה מלגות לימוד אוניברסיטאיות לילדי החברים.

לקריאת הטקסט המלא של עקרונות רוצ'דייל, מאתר מוזיאון חלוצי רוצ'דייל

עקרונות רוצ'דייל:

עקרונות רוצ'דייל עברו במהלך השנים שינויים אחדים ונוסחו מחדש מספר פעמים. ניסוחם האחרון נערך בשנת 1854. תקנות האגודה שנתקבלו לבסוף כללו עשרה עיקרים:

• חברות באגודה פתוחה לכל
• מבנה דמוקרטי: לכל אחד קול אחד
• חלוקת רווחים לחברי האגודה בהתאם למכסת הקניות
• ריבית מוגבלת על ההון המושקע (תמורה סמלית בעד הון המניה)
• ניטרליות פוליטית ודתית
• מכירה וקניה במזומן.
• פיתוח חינוך בעזרת ניכוי מסויים מהרווח נטו
• מכירה במחירי השוק הממוצעים (הרווחים מופרשים לקרן שמורה).
• דמי מניה נמוכים (אפשרו לסלקם לשיעורין)
• סחורה נקייה ומשקל נכון.

עקרונות אלו שנקבעו בתחילה כעקרונות התואמים אגודה צרכנית אופיניים למעשה לתנועה הקואופרטיבית כולה:
הקואופרטיב הנו אגודה שחבריה הצטרפו לשורותיה מתוך רצון חופשי.
האגודה פתוחה לכל אדם, ללא הבדל דת והשקפות פוליטיות, ומונהלת באורח דמוקרטי ועצמאי.
האגודה יוצרת מפעל כלכלי משותף, המבוסס על הון התחלתי שנצבר באמצעות השקעה ראשונית של כל אחד מחברי האגודה ועל עקרון חובות וזכויות שוות.
חברי האגודה מתחייבים לשיתוף פעולה מלא, עזרה הדדית ואחריות הדדית של הפרט כלפי הכלל ושל הכלל כלפי הפרט.
מטרת האגודה: שיפור מצבם הכלכלי של חבריה, עידוד הפעולה החינוכית בקרבם וקידומם , תוך הגשמת רעיונות חברתיים של אחוה, צדק חברתי ושלום בחברה כולה.

ניסוחם העדכני והתאמתם של עקרונות הקואופרציה למציאות בת זמננו נערך במסגרת כינוס ברית הקואופרציה הבינלאומית שנערך במנצ'סטר, אנגליה, בשנת 1995.

לקריאת הנוסח העדכני של עקרונות הקואופרציה , מתוך אתר מרכז הקואופרציה בישראל.

התפתחות עקרונות רוצ'דייל

בשנת 1892 נוסד האינטרנציונל הקואופרטיבי שאיחד את כל הארגונים והאגודות השיתופיות בעולם. הקונגרס הראשון של האינטרנציונל הקואופרטיבי התקיים בלונדון ועסק, בין השאר בדיונים אודות מהותה של הקואופרציה, כפי שהשתקפה בעקרונות רוצ'דייל.
דיונים נוספים בנושא מהותה של הקואופרציה נערכו גם בכינוסים הבאים של האינטרנציונל הקואופרטיבי, בכמה מהם התקבלו החלטות ששינו דגשים בכל הקשור לתנאי היסוד המגדירים קואופרציה.

במסגרת האינטרנציונל הקואופרטיבי שהתכנס בוינה בשנת 1930 הוחלט למנות ועדה שתבחן את התנאים בהם מוגשמים עקרונות רוצ'דייל בארצות השונות ותגדיר את ביטויים המדוייק. הועדה פירסמה את העקרונות הבאים כעקרונות יסוד לקואופרציה:
*הצטרפות חופשית, *מבנה דמוקרטי, *החזרת הרווח בהתאם לקניות, *ריבית מוגבלת על ההון המושקע, *נייטרליות מדינית ודתית, *מכירה במזומן, *פיתוח החינוך.

שבע שנים מאוחר יותר, במסגרת האינטרנציונל הקואופרטיבי שהתכנס בפאריס אושרו מחדש העקרונות הראשונים, אך הוחלט כי שלושת העקרונות האחרונים (נייטרליות מדינית ודתית, מכירה במזומן ופיתוח החינוך) יוותרו בגדר המלצה בלבד.

ניסוח מאוחר יותר שהתקבל במסגרת האינטרנציונל הקואופרטיבי מדגיש את חשיבותם של ארבעת העקרונות הראשונים בלבד.

למן הקמתה של הקואופרציה הראשונה ברוצ'דייל התפתחה התנועה הקואופרטיבית בארצות רבות בעולם. התנועה הקואופרטיבית בעולם מאוגדת כיום במסגרת הארגון הבין-לאומי: 'הברית הקואופרטיבית הבין-לאומית' (I.C.A - International Cooperative Alliance) במסגרת זו חברים למעלה מ-800 מליון חברים וחברות ברחבי העולם.

עקרונות היסוד של הקואופרציה

קואופרציה הנה ארגון כלכלי-חברתי המקיים בין חבריו שותפות באמצעי הייצור או הצריכה , תוך שמירה על שוויון הזכויות והחובות של החברים בו  וקיום עזרה הדדית ביניהם.

 ועידת ברית הקואופרציה הבינלאומית שנערכה במנצ'סטר, אנגליה בשנת 1995 קבעה כי:

'הקואופרטיב הוא התאגדות עצמאית של בני אדם, המתאחדים מרצונם החופשי על מנת לספק את צרכיהם הכלכליים, החברתיים והתרבותיים באמצעות מיזם עסקי שהוא בבעלות המשותפת ובשליטתם הדמוקרטית'

ערכי היסוד הקואופרטיביים עליהם הוסכם באותה ועידה הם:

עקרונות היסוד הקואופרטיביים המוסכמים שנקבעו הם:

• חברות וולונטרית ופתוחה
הקואופרטיבים הם ארגונים וולונטריים הפתוחים לכל אדם היכול להפיק תועלת מעשייתם והנכון לקבל על עצמו את החובות הכרוכות בחברות בהם, וזאת ללא כל אפליה הנובעת מהבדלי מין, מצב חברתי, גזע, דת, לאום או דעה פוליטית.

• ניהול דמוקרטי על ידי החברים
הקואופרטיבים הם ארגונים דמוקרטיים המנוהלים על ידי חבריהם, המשתתפים באופן פעיל בקבלת ההחלטות ובקביעת המדיניות. חברים וחברות הנבחרים לתפקידי ניהול בקואופרטיבים חייבים בדיווח תקופתי לכלל החברים. כל החברים הם בעלי זכות הכרעה שווה, לכל חבר קול אחד. גם הקואופרטיבים האזוריים, הארציים והבינלאומיים (בהם החברים הם קואופרטיבים) מאורגנים בצורה ודמוקרטית הולמת.

• השתתפות כלכלית של כל החברים
חברי הקואופרטיב תורמים להונו על פי יסודות הוגנים המוסכמים ביניהם. הון זה הוא בשליטתם הדמוקרטית. בדרך כלל, חלק מהון הקואופרטיב הוא רכושם המשותף של כלל החברים ואינו ניתן לחלוקה ביניהם. ברוב המקרים חברי הקואופרטיב מקבלים תשלומי רבית זעירים או אפסיים על ההון שהשקיעו בקואופרטיב כדמי החברות בו. החברים הם המחליטים על יעוד והשימוש בעודפים וברווחים של הקואופרטיב בין אחד או יותר מהיעדים הבאים: פיתוח הקואופרטיב, כאשר הגדלת ההון שאינו ניתן לחלוקה היא אפשרות אחת לכך; תגמול החברים בהתאם לחלקם היחסי בפעילות הכלכלית של הקואופרטיב; או קידום כל פעילות או יעוד אחר עליו יחליטו חברי הקואופרטיב.

• עצמאות , אוטונומיה ועזרה הדדית
הקואופרטיבים הם ארגונים עצמאיים הפועלים לחיזוק העזרה ההדדית בין חבריהם במסגרת שהיא בשליטתם הדמוקרטית. אם וכאשר הם משתפים פעולה עם ארגונים או מוסדות אחרים, כולל מוסדות ממלכתיים, או מגייסים הון ממקורות חיצוניים, הם עושים זאת בתנאים המבטיחים את המשך השליטה הדמוקרטית של החברים בקואופרטיב והמבטיחים את עצמאותו.

• חנוך, הכשרה ומידע
הקואופרטיבים מעניקים הכשרה, הדרכה וחנוך לחבריהם, למנהיגיהם הנבחרים, למנהליהם ולעובדים המועסקים על ידם, על מנת לחזק את תרומתם לקיומו ולהתפתחותו של הקואופרטיב. הם מספקים מידע וידע לצבור הרחב – ובמיוחד לקובעי המדיניות ולבני הדור הצעיר – אודות טבעם, תרומתם ויתרונותיהם של הקואופרטיבים והקואופרציה.

• שתוף פעולה בין קואופרטיבים
הקואופרטיבים משרתים את חבריהם ביעילות מרבית ומחזקים את התנועה הקואופרטיבית כאשר הם משתפים פעולה במערכות מקומיות, ארציות, אזוריות ובינלאומיות.

• מחויבות לקהילה
הקואופרטיבים פועלים לקידום פיתוח אנושי בר-קיימא בקהילותיהם ובחברתם בצורות ובדרכים עליהן החליטו חבריהם.