Bookmark and Share

הנכם נמצאים בראש האתר.
▲ לפילוח מאגר המידע, פרקים וביבליוגרפיה - הקליקו על אחד המדורים בסרגל העליון.
► הקלקה על הסיווגים מימין תפנה למידע מפולח לפי מדור


 כאן על פני אדמה
'כאן על פני אדמה' רוח התקופה

 

ביבליוגרפיה למדור זה:

×

Warning

JUser: :_load: Unable to load user with ID: 242

הגלריה בכברי נוסדה בשנת 1977. אוצרים: מייסדים - יחיאל שמי ורעיה ליבנה; יעל אלבוים, עפרה ובינג'י רעיף. דרורה דקל – מאז 1993. יחיאל שמי ורעיה ליבנה הובילו את הגלריה בשנותיה הראשונות כחלוצה מבין הגלריות בפריפריה ובתנועה הקיבוצית בפרט, כמציגה אמנות ישראלית עכשווית. למרות היותה פריפריאלית, הדיאלוג שניהלה עם המרכז ניכר כבר מראשית דרכה, במקביל להעלאת שאלות הקשורות למקום, שהיו לאבני הדרך שלה. נוכחותה בלב ליבו של הקיבוץ, במרחב בו פועלים הספריה, אולם המופעים, המועדון וחדר האוכל מאפשרים נגישות לכ החברים והגלריה מהווה מקום שמעורר תגובות הזדהות, ביקורת, התעניינות, מחאה ופרגון. אוצרי הגלריה לאורך השנים התנהלו בתחושת אחריות כלפי האיכות האמנותית המוצגת במקום תוך מודעות ורצון לתווך בין האמן, האמנות והקהילה. לדברי דרורה דקל, אוצרת הגלריה מזה 15 שנה, אוצרות בקיבוץ מעוררת דילמה יומיומית, חברתית, פוליטית, כלכלית ולעיתים אף ביטחונית: * להיות קשובה להלכי הרוח המקומיים מבית, לא לוותר על חשיבה עצמאית ואוטנטית גם כשהיא מעוררת לא פעם מחלוקת. * להצליח לעורר עניין, ביקורת, סקרנות, ויכוח אבל לא שנאה והתנגדות. להיות בתפקיד המתווך בין האמן האומנות והקהילה. * להצליח להיות חלק מתהליך ארוך שהפך את החברה בכברי לחברה ערה ולומדת אמנות.
גלריה "מקלטוק" נוסדה בשנת 1994 על ידי דליה בר-אמוץ עם סיום לימודי האוצרות שלה באוניברסיטת תל-אביב. הגלריה התמקמה במקלט בקיבוץ ומשם גם שמה. כבר מתחילת דרכה הוצגו בה תערוכות של אמנים שונים מרחבי-הארץ, חלקם הגדול בוגרים של בתי-ספר לאמנות. בנוסף היא שמשה חלל תצוגה עבור אחדים מאמנים הקיבוץ. לפני כשנה נפתח חלל תצוגה נוסף, 'גלריית הסטודיו' הממוקמת מעל ה'קומונה' (מחסן בגדים) הראשונה של הקיבוץ. זהו מבנה גדול בסגנון הבינלאומי, שעבר לאחרונה שיפוץ והמאפשר מרחב תצוגה נוסף לצד 'מקלטוק' הותיק. הגלריה מאפשרת לאמן להתמקד סביב רעיון, כך שהתערוכה תהיה מובנית. חלק מהתערוכות מעלות במרכזן מיצב פיסולי, ובלא מעט מהפרויקטים נעשה שימוש במדיה הדיגיטלית. מושם דגש על הצגת אמנים צעירים, לצד אמנים מבוססים יותר. אוצרת: דליה בר-אמוץ.
הגלריה בגבעת חיים איחוד נוסדה בשנת 1997. הגלריה הוקמה במבנה שהיה בעבר אינקובטור לאפרוחים, הפך לפאב, ולאחר מכן הוסב לגלריה. הגלריה נמצא בצד מתחם ובו חנויות ומוזיאון לימי ראשית הקיבוץ. מטרתה של הגלריה לאפשר לחברי הקיבוץ היכרות מקרוב עם אמנות פלסטית ולתת ביטוי נאות לאמנות הפלסטית בתוך המרקם של החברה הקיבוצית. הדיאלוג בין הקהל ליוצרים אמור להצמיח איכויות חדשות, אשר תורמות לאיכות החיים, לא רק בחומר אלא גם ברוח. חלל הגלריה מאפשר ליוצרים המקומיים חשיפה וקבלת פידבק ראשוני על יצירתם."
הגלריה הלבנה בחצור נוסדה בשנות השבעים המוקדמות. בשנים הראשונות לקיומה תפקדה בגלריה 'ועדת אמנים' אשר קבעה את המדיניות ולוח הזמנים של התערוכות המתחלפות. בשנות ה-80 החל חבר הקיבוץ, האמן דב אור נר, לנהל ולאצור את הגלריה. מאז היווסדה הוצגו בה מאות תערוכות. ערבי פתיחות התערוכות מתקיימים בימי שישי, בנוכחות קהל רב. מאז הקמתה של הגלריה נשמר העיקרון הקובע מתן עדיפות לכל היוצרים המקומיים, ללא קשר לרמה: מתחביב יצירתי רציני- ועד לאמנות ברמה גבוהה. אוצרים: בשנים הראשונות- ועדת אמנים: תמר בר אילן, זאב קרישר, קלאוס טוביאס, דובקה קביבור. משנות ה-80 ואילך: דב אור נר.
הגלריה לאמנות בנחשון נוסדה בשנת 1994. הגלריה הוקמה בחדר הביליארד, שהיה אז במתחם של חדר האוכל, שבו נמצא גם מועדון וצמודים אליו חדרי הקיטור. בשלוש עשרה שנות קיומה הוצגו בגלריה תערוכות יחיד, תערוכות קבוצתיות, ציור, פיסול, וידיאו, מייצבים ומייצגים. התערוכות הוצגו בחלל הגלריה, בחדרי הקיטור הצמודים לה וגלשו אף לחללים אחרים ברחבי הקיבוץ. ההחלטה להקים את הגלריה נבעה מהרצון של המייסדת להעביר מסר לבנותיה ולילדי הקיבוץ, שאולי יעזור להם להתקרב לעצמם, למצוא מי ומה הם. בדומה לאמן הבונה לעצמו עולם מובחן ומגבש שפה עצמאית. הרצון הנוסף היה להביא תרבות לקיבוץ, דווקא בהיותו רחוק מהמרכז. גלריה כמקום של התנסות פתוחה, כשלב שקודם להתמסדות. מבחינת האמנות, הכוונה הייתה שדווקא אמנים יעזו יותר לבחון את עשייתם האמנותית ואנו, תושבי המקום, נצא נשכרים מחיוניות יצירתם. ההעדפה היא לתערוכות שנולדו במיוחד לגלריה ושמתייחסות למקום, לקיבוץ ולאנשיו. לפעמים הן חורגות מהגלריה אל המרחב הציבורי ואז נוצרת הזדמנות להתבונן בחיינו מן הצד; לפעמים נוצר חיכוך, שדרכו מתחדד הקשר בין אמנות וחיים. אוצרת: יעל קיני.
הגלריה בקיבוץ ראש הנקרה נוסדה בשנת 1988. אוצרים: רבקה סיני ויהוד'לה שחר. הגלריה נוסדה לאחר שרבקה סיני סיימה את לימודי האמנות ב'אורנים' והתבקשה להקים מקום תצוגה לאמני הקיבוץ. הגלריה הוקמה על פי דרישות וסטנדרטים גבוהים. היא מוכרת ונתמכת על ידי המחלקה לאומנות פלסטית במשרד החינוך, ומוצגות בה כ- 6-7 תערוכות בשנה. מציגים בה אמנים מוכרים מאד לצד כאלה שזו להם חשיפה ראשונה. תפיסת העולם של האוצרים: 'ההתכוונות שלנו היא לקהל המקומי המורכב בעיקרו מתושבי הסביבה הקרובה, מכל שכבות הגיל – גנים, בתי ספר ועד פנסיונרים. כל אלו הרחוקים מהעשייה האמנותית שבמרכז. חשיבותם של הגלריות בפריפריה היא למעשה בחשיפה ובמגע בין הקהילות שלנו לבין האמנים ובין מיטב האמנות הנוצרת כיום בארץ. הקהל בקיבוץ זוכה למפגש חוויתי ומרענן עם היוצרים ויצירותיהם. ככזו, הגלריה משמשת כלי תרבותי, חברתי וחינוכי, והוא הדחף והמניע לעשייה'.
פרק זה מתמקד בשנים: 1939-1930. בעשור זה החלה תקופת החירום בתולדותיו של העם היהודי: עלית הפאשיזם באירופה, הנאציזם בגרמניה והאנטישמיות במזרח אירופה צבעו את עתידו של העם היהודי בצבעים קודרים. הפרק בוחן כמה ממוקדי העשייה העיקריים של תנועת העבודה באותה עת: - הזירה הפוליטית בארץ ובתנועה הציונית, - עליה ובקליטה, - כלכלה, - התישבות, - וארגון העליה הבלתי לגלית. עיבוד וכתיבה: ד"ר אביגיל פז-ישעיהו.