המייסדים הם ניצולי שואה, פרטיזנים ולוחמי גיטאות מפולין ומליטא שעלו לישראל אחרי מלחמת העולם השנייה. חלק מהחברים הגיעו ארצה במסגרת 'קיבוצים' שהתארגנו בפולין ועברו דרך מחנות עקורים באוסטריה, בגרמניה ובארצות נוספות. 'הקיבוצים' השתייכו לתנועת 'דרור' הקשורה ל'קיבוץ המאוחד'. אחרי העלייה ארצה התארגנו המייסדים בשלושה גרעינים. אחד הוקם ביגור בסוף 1946. שני גרעינים נוספים הוקמו בתחילת 1947, אחד בגינוסר ואחד בבית השיטה. לפני העלייה על הקרקע התרכזו חברי הגרעינים בוולדהיים (בית לחם הגלילית), שם הצטרפו אליהם קבוצות נוספות של מעפילים שהשתחררו ממחנות המעצר בקפריסין.
הקיבוץ הוקם על גבעה הצופה לעמק עכו ולכביש החוף המחבר בין עכו לנהריה במטרה לחזק את ההתיישבות היהודית באזור. בתחילה התיישבה קבוצה קטנה של חברים במחנה ששימש את הצבא הבריטי בסמוך לכפר הערבי סמרייה שננטש במלחמת העצמאות. טקס הנחת אבן הפינה נערך ב-19 באפריל 1949, יום השנה למרד גטו וארשה. באותו יום החלה גם הקמתו של מוזיאון לתיעוד שואת יהודי אירופה והתקיים במקום טקס זיכרון ראשון שהפך בהמשך למסורת. במשך השנים הצטרפו לקיבוץ חברים בודדים בוגרי תנועת 'דרור' מאירופה, גרעינים של תנועות נוער מישראל ומשפחות מישראל ומחו"ל.
בשנים הראשונות התבסס הקיבוץ בעיקר על החקלאות. כיום עוסקים חברי הקיבוץ מתעשייה, מחקלאות ומתיירות. רבים מתפרנסים מעבודות חוץ ומעיסוק במקצועות חופשיים. הקיבוץ עבר לאחרונה שינויים באורחות חייו, הפרטות, ומשכורות בהתאם לעבודה. מתבצע גם תהליך של שיוך נכסים ודירות.
בקיבוץ מוזיאון בית לוחמי הגטאות, לידו אמפיתאטרון המשמש לעצרות הזכרון.