בקיץ 1927 יזם המרכז החקלאי תכנית להתיישבות אלף משפחות של פועלים, אשר המתינו, חלקן שנים אחדות, לתורן להתישבות. במסגרת  'התישבות האלף',  הוקמו בשנים 1929-1926 בתקציבי ההסתדרות הציונית תשעה קיבוצים ושלושה מושבים, רובם באזור מערב עמק יזרעאל. המתיישבים נדרשו לשלם מקצת הוצאות ההתישבות מכספם שלהם. בין הישובים שהוקמו במסגרת זו: כפר יהושע, כפר ברוך, שדה יעקב, שריד, עיינות, השרון, גבת, ומשמר העמק. 

בשנת 1932 חודשה התכנית, ובמסגרתה הוחלט לישב בסמוך למושבות ותיקות אלף משפחות נוספות של פועלים. בשל המשבר הכלכלי לא הושגו הכספים הנדרשים לביצוע התוכנית, ובסופו של דבר התישבו במסגרת זו 437 משפחות בלבד. 202 מהמשפחות קיבלו מימון מלא, שכלל בית צנוע ו-15 דונם אדמה, מחציתם נטועים בעצי הדר, והשאר מיועד להקמת חצר משק ולגידול מספוא וירקות. שאר המשפחות קיבלו בתחילה רק מחצית מהחלקה, והוכנו עבורם שטחי קרקע  נוספים להשלמת המשק מאוחר יותר. המתישבים היו אמורים להמשיך בעבודתם כפועלים שכירים במושבות ובמקביל לפתח את משקם הפרטי ('התישבות בהדרגה'). במסגרת זו הוקמו המושבים כפר ביל"ו וגיבתון בסמוך לרחובות, נטעים ובית עובד ליד נס ציונה, צופית ליד כפר סבא, בהדרגה ליד פתח תקווה, כפר הס ליד תל מונד, רשפון ליד הרצליה, גבעת ח"ן ליד רעננה וגני עם ליד מגדיאל. במסגרת התוכנית צורפו 12 משפחות לקבוצת שילר (גן שלמה) ליד רחובות ו-20 משפחות לגבעת השלושה ליד פתח תקווה. שני הישובים הקיבוציים קיבלו במסגרת התכנית תקציבים ששימשו להקמת בנינים ונטיעת מטעים.

תכנית 'התישבות האלף' לא הגיעה לכלל מיצוי מלא ולמלוא היקפה. גם הישובים שהוקמו לא התפתחו בקצב הרצוי ונזקקו להלוואות  נוספות מצד המוסדות המיישבים כדי להתבסס. התקוות של המוסדות המיישבים, שנמצאה הדרך להישבות זולה, לא התגשמו. עם זאת מסמלת 'התישבות האלף' את ראשית המפעל ההתישבותי רחב ההיקף של תקופת העליה החמישית.