ילדי חוץ רבים הצטרפו לקיבוצים בתקופה של הלינה המשותפת, בעיקר בקיבוצים שהיתה בהם חברת הילדים או שהמסגרת החינוכית שלהם היתה נפרדת ועצמאית מהחברה הבוגרת בקיבוץ (לדוגמא, המוסדות החינוכיים של 'הקיבוץ הארצי'). בדרך כלל הוצמדה לכל ילד כזה 'משפחה מאמצת' מהקיבוץ.

בתחילה נשלחו ילדי חוץ לקיבוץ על ידי הורים שסברו, מסיבות אידיאולוגיות או חינוכיות, שזהו החינוך הטוב ביותר שהם יכולים להעניק לילדיהם. ילדי חוץ אחרים נשלחו לקיבוץ על ידי הורים שהתקשו לגדלם בביתם בשל שכול במשפחה או בשל העדרות אחד ההורים מהבית. בהמשך נשלחו לקיבוץ ילדים של משפחות במשבר וילדים בעלי יכולת אשר התקשו להסתגל למסגרות החינוכיות העירוניות. אחרי כן נשלחו לקיבוצים ילדים עם קשיי הסתגלות לסביבה וקשיים אישיים אחרים, שלא נמצאה עבורם מסגרת חינוכית מתאימה בעיר. קיבוצים שחברת ילדים בהם היתה קטנה יזמו לעיתים קליטה של ילדי חוץ כדי להגדיל את חברת הילדים.