גדוד העבודה

'גדוד העבודה' (בשמו המלא: 'גדוד העבודה וההגנה על שם יוסף טרומפלדור בארץ ישראל') הוקם ב-25 באוגוסט 1920 במלאת חצי שנה לקרב תל חי ולמותו של יוסף טרומפלדור. 'הגדוד' החל כהתאגדות פועלים ארצית שהוקמה על ידי חניכיו של טרומפלדור בתנועת 'החלוץ' הרוסית, מאנשי העליה השלישית, אליהם הצטרפו חברים מארגון 'השומר', שהתפרק באותם ימים, וכמה אישים בולטים מאנשי העליה השניה. עם הקמתו כארגון ארצי ניסח גדוד העבודה' תקנון יסוד, שבו הגדיר את מטרתו: 'בנין הארץ על ידי יצירת קומונה כללית של העובדים העברים בארץ ישראל'. בתקנון היסוד נכללו גם הקרונות הבאים: ארגון החברים בקיבוצים בעלי משמעת הנמצאים ברשות ההסתדרות הכללית לכל עניני העבודה וההגנה; קיום קופה כללית משותפת המספקת את צרכי החבר; קיום מערכת משקית עצמאית שתספק את צרכי החברים.

בתחילת דרכם הועסקו חברי 'גדוד העבודה' בעבודות הציבוריות שסיפקו ממשלת המנדט וההסתדרות הציונית: סלילת כבישים, יבוש ביצות, חציבה,בנין ועוד. העבודות בוצעו באמצעות 'פלוגות עבודה' שהתפרסו ברחבי הארץ, בערים ובכפרים. במסגרת 'הגדוד' הוקמו הקיבוצים עין חרוד (22.9.1921) ותל-יוסף (13.12.1921), שפעלו בתחילה כמסגרת משקית משותפת, וכן הצטרף לגדוד גם כפר גלעדי, שהוקם מחדש בשנת 1921. בשנת 1926 הקימו חברי הפלוגה בירושלים את הקיבוץ רמת רחל. 'גדוד העבודה' ראה עצמו כמסגרת קולטת עליה, אשר קולטת לשורותיה כל אדם המסכים לעקרונותיו של 'הגדוד'. במהלך השנים עברו במסגרת 'גדוד העבודה' כ-2,500 איש ואשה, ובשיאו, בשנת 1925, מנה 'הגדוד' 660 חברים.

גדוד ירושלים (באדיבות ארכיון לבון)

פלוגותיו של 'הגדוד' השתייכו למערכת כלכלית ארצית אחת, אשר נועדה לפעול כקומונה ארצית. 'הגדוד', שהשתייך להסתדרות הכללית, שאף לכוון אותה לדרכו.

במהלך שנות קיומו סבל הגדוד מקשיים כלכליים ומעימותים רעיוניים שהביאו לפילוגו פעמיים: ב-1923 התפלג ממנו קיבוץ עין חרוד ובדצמבר 1926 התפלג הגדוד על רקע אידיאולוגי לגדוד 'ימני' ולגדוד 'שמאלי'. חלק מחברי הפלג השמאלי חזרו לרוסיה והקימו שם קומונה בשם 'וויה נובה'. קומונה זו חוסלה בשנות השלושים וחלקם של החברים הוצא להורג ב'טיהורים' שנערכו ביוזמתו של סטאלין. הפלג הימני של 'גדוד העבודה' הצטרף בשנת 1929 לתנועת 'הקיבוץ המאוחד'.

מידע מורחב:

מרדכי נאור , מגדוד העבודה ל"וויה נובה"

תת הפרק 'גדוד העבודה' במדור הסטוריה