ב-26 בפברואר 1919 נוסדה בפתח תקווה 'אחדות העבודה - התאחדות ציונית סוציאליסטית של פועלי ארץ-ישראל'. 'אחדות העבודה' הוקמה במטרה ליצור מסגרת כוללת, על-מפלגתית,
עבור כלל הפועלים בארץ, אשר תעסוק במכלול היבטי חייהם: יצירת משק לאומי
עצמאי על יסודות סוציאליסטיים, מציאת מקומות עבודה, קליטת עליה, פיתוח שירותי
בריאות ותרבות. מרבית החברים במפלגת
'פועלי ציון' וחברי קבוצת ה'בלתי מפלגתיים' הצטרפו ל'אחדות העבודה', אולם מפלגת 'הפועל הצעיר' שהסתייגה
מן הפן הסוציאליסטי ב'אחדות העבודה', החליטה שלא להצטרף. הנסיון לאיחוד תנועת הפועלים נכשל ועקב כך הפכה 'אחדות העבודה' למפלגה מן המניין.
'אחדות העבודה' דגלה בסוציאליזם דמוקרטי וטענה כי בארץ תקום חברה סוציאליסטית עקב הכרעה
חופשית של החלוצים שיקימו בארץ רשת של יישובים סוציאליסטיים. כך תעבור ארץ
ישראל ממשטר פיאודלי מפגר לחברה סוציאליסטית תוך דילוג על השלב הקפיטליסטי. גישה זו, שכונתה 'קונסטרוקטיביזם מהפכני', היתה לבסיס
האידיאולוגי של 'אחדות העבודה'. הרעיונות המרקסיסטיים שאפיינו את 'פועלי ציון' נדחקו, וכך יכלה המפלגה להרחיב את שורותיה ולהפוך לגוף הבולט בתנועת הפועלים בארץ ולכח
מרכזי בישוב היהודי.
מאז הקמתה נטלה 'אחדות העבודה' על עצמה את התפקיד המעשי של ארגון הפעילות המקצועית, ההתישבותית, המדינית הבטחונית והתרבותית של פועלי ארץ ישראל. לאחר הקמתה של ההסתדרות הכללית בשנת 1920, הועברו אליה חלק מתפקידים אלה, והמפלגה המשיכה לפעול בתחומים המדיניים והחינוכיים. 'אחדות העבודה' היתה הסיעה הגדולה ביותר בהסתדרות והשיגה ב-3 הוועידות הראשונות של ההסתדרות 48%, 42% ו-53% מהקולות בהתאמה. דוד בן-גוריון עמד בראש ההסתדרות מטעמה של 'אחדות העבודה'. גם בשתי אסיפות הנבחרים הראשונות היתה 'אחדות העבודה' הסיעה הגדולה ביותר והשיגה 22% ו-24% מהקולות בהתאמה. מאז הקמתה המשיכה 'אחדות העבודה' בנסיונות לאיחוד תנועת הפועלים. מהמפלגה צמחו והתגבשו הרעיונות של 'הקבוצה הגדולה' ו'גדוד העבודה ע"ש טרומפלדור'. 'אחדות העבודה' התאפיינה באקטיביזם בטחוני שהתבטא בפיתוח כח המגן העברי, ובמקסימליזם ציוני, שהביא להתנגשויות תכופות עם ההנהלה הציונית.
'אחדות העבודה' הצטרפה ל'ברית העברית העולמית של פועלי ציון', ולאחר הפילוג בברית העולמית בשנת 1920, היתה פעילה ב'פועלי ציון ימין'. מאז הקמתה השתייכה המפלגה להסתדרות הציונית העולמית למרות שלא יוצגה בהנהלתה. בשנת 1923 הצטרפה 'אחדות העבודה' לאינטרנציונל השני הלא מרקסיסטי. המפלגה הוציאה לאור את הביטאון 'קונטרס'. מנהיגיה הבולטים של המפלגה היו דוד בן-גוריון וברל כצנלסון, ולצידם יצחק טבנקין, דוד רמז, יצחק בן-צבי ושמואל יבנאלי. במהלך שנות ה-20 הצטמצמו הפערים בין שתי מפלגות הפועלים הגדולות, 'אחדות העבודה' ו'הפועל הצעיר'. בשנת 1930 התאחדו המפלגות והקימו את מפא"י.
מידע מורחב:
רקע כללי - ראשית תנועת הפועלים בא"י
אחדות העבודה 1930-1919
מאגר מידע מפולח 
