בשנת 1922 החליטה התנועה הציונית בבולגריה להקים בארץ ישראל מושבה חקלאית. הנהגת התנועה בחרה את המתיישבים מבין המועמדים הרבים שנרשמו להתיישבות והחליטה לשנות את צורת ההתישבות המתוכננת למושב עובדים. ההסתדרות הציונית בבולגריה רכשה את האדמות בקוביבה (מערבית לנס ציונה) המיועדות למושב ומכרה חלקות למתיישבים. הוחלט שהמושב יתבסס על פרדסים כענף עיקרי ועל הרפת, הלול והירקות כענפי עזר. ביולי 1929, בעיצומם של מאורעות 1929, החל חריש האדמות. בדצמבר הוקם המושב, שהיה הישוב היהודי הראשון שהוקם בארץ לאחר מאורעות 1929 והישוב השלישי שהוקם בארץ על ידי עולים מבולגריה (אחרי הרטוב וכפר חיטים). במארס 1930 החלה נטיעת הפרדסים. בספטמבר הונחה אבן הפינה לבנינים ובחנוכה עברו המתיישבים לבתיהם מראשון לציון שבה התגוררו באופן זמני.

כיום ענפי המשק החקלאי העיקריים הם: לולים, מטעים (הדרים, אבוקדו, מנגו, פקאן, אנונה, זית) וחממות (ירקות, פרחים, שתילים).

שם המושב ניתן כנראה בהשפעת ואדי חנין הסמוך. קיימת עיר מקראית בשם זה, אך מיקומה המשוער הוא במקום אחר. לטענת המייסדים מקור השם הוא בכך שהאל חנן את הישוב היהודי בארץ (לאחר האורעות).