הקיבוץ הראשון שהוקם על ידי בוגרי תנועת 'בני עקיבא'. המייסדים הם חברי שני גרעינים. הגרעין הראשון הוקם בשנת 1937 בחיפה על ידי חניכי תנועת 'בני עקיבא' ילידי הארץ שקיבלו הכשרה בכפר גדעון ובטירת צבי. הגרעין השני הוקם על ידי בוגרים של מוסדות עליית הנוער ושל תנועת 'בני עקיבא' ששהו מחנה עבודה בנס ציונה. במרץ 1940 שני הגרעינים התאחדו לגרעין אחד שנקרא 'עלומים' והקימו הכשרה משותפת בנתניה. חברי הגרעין עבדו בעיקר בבניית מחנות צבא בריטיים ובעבודות חוץ נוספות. בסוף שנת 1942 עבר הגרעין למחנה בהרצליה, שם ניתנו להם גם מעט אדמות לעיבוד ולפיתוח משק. בהרצליה הצטרפו אליהם עולים ממדינות שונות, חלקם ניצולי שואה.
ב-30 ביוני 1947, במלאת שנה ל'שבת השחורה', עלתה קבוצת חלוץ על הקרקע באדמות טואל בסמוך לעזה, והקימה בלילה צריפים ומגדל שמירה. המייסדים ביקשו לקרוא לקיבוץ 'עלומים', אולם המוסדות המיישבים בחרו בשם 'סעד', המסמל את הסיוע של הקיבוץ להתיישבות בנגב. הנקודה חוברה לקו המים והמתיישבים החלו לעבד את האדמות במטרה להקים משק חקלאי. הנשים והילדים נשארו בשלב זה בהרצליה, והמשפחות התאחדו רק לאחר מלחמת העצמאות.
בעקבות קבלת תוכנית החלוקה באו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 החמיר המצב הבטחוני באזור. ה'הגנה' הקימה במקום בית בטחון דו-קומתי שנועד לשמש מקלט לאנשי המקום בעת צרה. המתיישבים ביצרו את הנקודה וחפרו תעלות ביטחון. כשפרצה מלחמת העצמאות עמד הקיבוץ בשולי דרכו של הטור המצרי הפולש. הקיבוץ הופצץ והופגז קשות, אך לא הותקף ישירות. במשך חודשים חיו החברים בבונקרים ובמנהרות מתחת לאדמה. כתוצאה מן ההפגזות נהרסו כל המבנים, למעט בית הביטחון, מבנה הבטון היחיד במקום.
אחרי המלחמה הועבר הקיבוץ כקילומטר מזרחה, כדי להרחיקו מעזה. נבנו צריפי מגורים ומבני ציבור והחברים החלו לעבד את השטחים החקלאיים. בפסח 1950 הושלמה העברת הקיבוץ מהרצליה לנגב. במהלך השנים הצטרפו לקיבוץ גרעין מכפר הנוער הדתי, ממקווה ישראל ומבתי צעירות בירושלים ובתל אביב וגרעינים של 'בני עקיבא' מישראל ומדרום אמריקה.
במקום מוזיאון 'מעוז מול עזה' המספר וממחיש את עמידת הגבורה של שלושת הקיבוצים הדתיים בנגב בתקופת מלחמת השחרור: סעד, כפר דרום, ובארות יצחק.
