מושב העובדים השני בישראל. הוקם על ידי קבוצה של אנשי 'אחדות העבודה' מוותיקי העלייה השנייה. הקבוצה ניסתה להתיישב בחמארה שבגליל העליון באוקטובר 1919. אך נטשה את המקום לאחר שלושה חודשים בלבד בשל תנאי הבטחון הגרועים ואירועי תל חי. המתיישבים עברו לעמק יזרעאל לתל-עדש הנטושה, אך בשל המחסור במים סירבו להתיישב במקום באופן קבוע. ההצעה להתיישב באדמות יג'ור נדחתה גם היא בשל הקירבה לחיפה. חברי הקבוצה הסכימו לעלות לגוש נוריס במזרח עמק יזרעאל, למרות התנגדות חלק מהחברים לרעיון ההתיישבות במושב. לקבוצה הצטרפו חברים נוספים ובעת העלייה לקרקע היא מנתה שישים משפחות.
ב-14 בדצמבר 1921 עלה המושב על הקרקע באדמות טבון. בתחילה הוא נקרא 'עין טבעון' על שם מעיין סמוך. המתיישבים לא קיבלו את מכסת האדמות שהובטחו להם, דבר שגרם להתמרמרות במשך שנים, עד להשלמתה של המיכסה. על החברים העיקה העובדה שהקימו מושב, ולא קיבוץ שהיה אז צורת ההתיישבות המועדפת על המפלגה וההסתדרות. גם הקשרים עם נהלל, מושב העובדים הראשון, שהיו קשרי תחרות ולא שותפות, הגבירו את בדידותם של המתיישבים.
שם היישוב הוחלף לכפר יחזקאל, על שם יחזקאל ששון, בנה של משפחת ששון, שתרמה כספים לרכישת אדמות עמק יזרעאל. השם ניתן למושב על פי דרישת המוסדות הציוניים, למורת רוחם של החברים.
בקיץ 1922 תיכנן האדריכל קאופמן את מבנה המושב באופן דומה לנהלל. בעקבות הביקורות על עבודתו הקודמת הוסיף לעיגול רחוב אחד ישר, כדי לאפשר הרחבה בעתיד. לאחר חלוקת המגרשים באותו קיץ החלה בניית הרפתות והצריפים. בנייני הקבע הושלמו רק בראשית שנות ה-30. במשך שנתיים ניסו המתיישבים להמשיך ולקיים פלחה משותפת ('בתלם ארוך'), אך הנסיון נכשל בעיקר בשל ניגוד אינטרסים בין המשק המשותף למשקים הפרטיים של החברים, שהפכו במשך השנים יותר ויותר אינטנסיביים.
מבחינה חברתית ותרבותית, ניכר בכפר יחזקאל חותמה של העלייה השנייה. הדבר התבטא בנסיונות להקפיד ולשמור על עקרונות המושב תוך שימת דגש מיוחד על העזרה ההדדית, ובהחלטה להקים מערכת חינוך נפרדת מיישובי הסביבה הקיבוציים, מתוך הכרה שדרך חיים שונה מכתיבה חינוך שונה. למרות המאמצים עקרון העבודה העצמית, לא קוים כהלכתו בשל גודל החלקות והגיוון בענפי החקלאות.
לאחר הקמת המדינה נקלטו במקום עולים חדשים וחיילים משוחררים.
מאגר מידע מפולח 
