בשנת 1938 נוסד ארגון 'בני גאולים' שחבריו היו עולים מגרמניה, אוסטריה וצ'כיה. ב-17 בנובמבר 1938 עלו חברי הארגון על הקרקע במסגרת התיישבות 'חומה ומגדל' והקימו מושב עובדים שנקרא 'בני גאולים'. פלטניק, בעל פרדסי האזור, העמיד לרשות המתיישבים אדמות ופרדס גדול, והם היו אמורים לעבד את האדמות ולשמור על הרכוש. המתיישבים עבדו בעיקר בחקלאות, אך מצבם הכלכלי היה קשה ורבים עזבו את המקום. בשנת 1945 עזבו אחרוני 'בני גאולים' ועברו לכפר ידידיה.

בשנת 1937 נוסד הארגון להתישבות שיתופית 'טלמון' על ידי עולים מתימן, תושבי רחובות, זיכרון יעקב, חדרה, פתח תקווה, מחנה יהודה, ירושלים ותל- אביב. ההתארגנות וקבלת האישורים להתישבות, נמשכו כשמונה שנים, במהלכם עברו חלק מחברי הארגון הכשרה במושבים נהלל וכפר יהושע. לאחר שבוטלה התכנית לישב את חברי הארגון באדמת החולה, התיישבו חלק מחברי הארגון במחנה ליד כפר יונה, שנקרא 'שבילים', וניהלו במקום חיים קולקטיביים. בשנת 1943 עברו חברי הארגון לישוב הדר. החברים הגבירו לחצם על המוסדות המיישבים ובסופו של דבר קיבלו הצעה להתיישב באדמות גאולים. ב-2 בנובמבר 1945 נערך טקס העליה על הקרקע. השם המקום שונה ל'טלמון גאולים' וקוצר מאוחר יותר ל'גאולים'. בתחילה גרו במקום הרווקים בלבד. בשנת 1946 החלה בנית 39 יחידות דיור. לאחר השלמתן בתחילת 1947 עברו למקום המשפחות. יחד איתן הגיעו לישוב משפחות נוספות מארגון 'נוטרי ציון'. 

תושבי גאולים סבלו מהטרדות רבות של שכניהם הערבים. במלחמת העצמאות היה המושב בקו החזית.  ב-28 במאי 1948 תקפו כוחות 'צבא ההצלה' של קאוקג'י את המושב בסיוע תושבי הכפרים הערבים באזור. חלק מהיישוב נכבש חלק ממנו לכמה שעות ושוחרר בהתקפת נגד. במהלך המלחמה ולאחריה עזבו תושבים רבים את המושב. במקומם הצטרפו משפחות במסגרת התנועה 'מן העיר אל הכפר' וכן רווקים משוחררי הפלמ"ח שחיו כקומונה. הרווקים התקשו להשתלב ורובם עזבו. בשנת 1951 הצטרפו למושב 40 משפחות שעלו מתימן במסגרת מבצע 'מרבד הקסמים'.

המתיישבים התפרנסו בעבר מגידול ירקות, עיבוד פרדסים וגידולי עופות. החל משנות ה-80 נאלצו רבים למצוא את פרנסתם בעבודות חוץ. כיום ענפי המשק העיקריים הם  פרדס, מטעים, פרחים, תותים.