בשנת 1897 נרכשו אדמות מחניים על ידי חברת 'אהבת ציון', שהקימו חובבי ציון מטרנוב שבגליציה. חברים מהאגודה הגיעו למקום בדצמבר 1898 והקימו מושבה שנקראה 'אהבת ציון'. כעבור שלוש שנים ננטשה המושבה בשל תנאי המחייה הקשים, המחסור במים ופגעי הטבע. אחרי כן עובדו האדמות על ידי איכרי ראש פינה. בשנת 1910 התיישבו במקום קבוצת יהודים הרריים מקווקז במטרה לפתח משק של רועי צאן . כעבור שנים אחדות של התמודדות עם התנאים הקשים במקום עזבו המתיישבים. בשנת 1916 התיישבה במקום קבוצת 'פועלי הגליל', שחבריה חניכי תנועות סוציאליסטיות שעלו ארצה והתנסו בעבודה חקלאית ובשמירה. בשנת 1922 הפכה הקבוצה למושב עובדים, ובשנת 1929 נעזב היישוב בשל בעיות חברתיות. ב-23 במאי 1939 התיישבה במקום קבוצת 'יודפת' של 'הקיבוץ המאוחד' במסגרת התיישבות 'חומה ומגדל'. במלחמת העצמאות נמצא הקיבוץ בקו החזית מול הסורים, והמתיישבים הגנו על המקום בגבורה. תלאות מלחמת העצמאות והפילוג בתנועה הקיבוצית גרמו למשבר קשה והקיבוץ נעזב. בספטמבר 1952 יושב המקום מחדש על ידי גרעין של חניכי 'המחנות העולים' מהקריות, מתל-אביב, מרעננה, מרחובות, מירושלים, מרמת-גן ומפתח תקווה. חברי הגרעין, שקיבלו הכשרה בחפצי-בה, במנרה ובחולתה, הצליחו במקום שנכשלו קודמיהם והקימו יישוב מפותח ומשגשג. בהמשך הצטרפו לקיבוץ חברים מ'הנוער העובד' ומ'הצופים'.