הקיבוץ הגדול הראשון בארץ. שלמה לבקוביץ' (לביא), איש העלייה השנייה מכינרת, הגה צורת התיישבות חדשה, 'הקבוצה הגדולה', משק שיתופי גדול שימנה אלפי חברים, שיעסקו בחקלאות, במלאכה, בתעשייה וגם בעבודות חוץ. הקבוצה תספק לעצמה את צרכיה ותחלוש על שטח גדול, 'היישוב הטריטוריאלי'. לבקוביץ' פנה אל אנשי 'גדוד העבודה' והציע להם להתיישב בעמק חרוד ולהקים 'קבוצה גדולה'. הצעתו התקבלה וב-22 בספטמבר 1921 התיישבה פלוגה ראשונה של 'הגדוד' באדמות נוריס בסמוך למעיין חרוד. בפלוגה שהקימה את עין חרוד התבלטו שתי קבוצות: 'הקבוצה הקרימאית', אנשי העלייה השלישית, וקבוצת פועלים חקלאיים מיוצאי קבוצת כנרת וארגון 'השומר'.
השנה הראשונה במקום היתה שנה של עבודה מאומצת. המתיישבים ייבשו את הביצות שבקרבת נחל חרוד והסדירו את הספקת המים. האדמות סוקלו ונחרשו, השדות נזרעו, כרמים ומטעים ניטעו והוקם גן ירק. נסלל כביש גישה למקום והוקמו מבנים. במקביל, נעשתה פעילות תרבותית ענפה, אולפן ללימוד עברית פעל במקום ועלון 'גדוד העבודה', 'מחיינו', יצא לאור.
ב-13 בדצמבר 1921 הקים 'גדוד העבודה' בסמוך נקודה נוספת, תל יוסף, ושני היישובים היוו משק אחד במסגרת 'הקומונה הטריטוריאלית'. היתה תלות כלכלית של המשק המתפתח בקופת 'גדוד העבודה' ובכספי ההנהלה הציונית, והועלתה דרישה להגדלת מידת העצמאות של עין חרוד. התעוררו חילוקי דיעות בין המצדדים במתן אוטונומיה משקית לעין חרוד לבין המצדדים בניהול קופה משותפת עם 'גדוד העבודה.' חילוקי הדיעות הסתיימו בפילוג. עין חרוד ותל יוסף הופרדו, והרכוש המשותף חולק באופן שווה. בעין חרוד, שפרשה מ'גדוד העבודה', התרכזו תומכי האוטונומיה המשקית. בתל יוסף, שהתמזגה עם 'גדוד העבודה', התרכזו תומכי 'הקופה המשותפת'.
בעין חרוד נותרו לאחר הפילוג כשליש מהחברים. כעבור חודשים אחדים הצטרפה אליהם קבוצה מאנשי 'חבורת העמק'. שתי הקבוצות התאחדו למסגרת אחת שנקראה 'קיבוץ עין חרוד'. בשנת 1924 התקיימה בעין חרוד הוועידה הרביעית של מפלגת 'אחדות העבודה' אשר הכשירה את דעת הקהל בארץ לקראת הרחבתו של קיבוץ עין חרוד לקיבוץ ארצי. רעיון ההשתייכות לקיבוץ ארצי עורר התנגדות בעין חרוד, שהסתיים בעזיבתם של עשרות חברים בשנת 1928, שעברו להתיישבות מושבית בכפר ויתקין.
בהנהגתו של יצחק טבנקין היתה עין חרוד למרכזה של תנועה קיבוצית ארצית שנקראה 'קיבוץ עין חרוד'. לתנועה החדשה הצטרפו פלוגות עבודה ויישובים אחדים (גשר, יגור, גבעת השלושה ואיילת השחר) . בשנת 1927 הקים 'קיבוץ עין חרוד' עם קיבוצים של יוצאי 'החלוץ' את 'הקיבוץ המאוחד'. עין חרוד היתה למרכזה של התנועה החדשה ולמקום מושבם של מוסדות התנועה.
בעקבות התרחבותו של המשק ומאורעות 1929 הוחלט להעביר את הקיבוץ למקום מתאים יותר. בשנת 1930 הושלמה הקמת יישוב הקבע בגבעת קומי, והמשק עבר לשם. האתר שהתפנה למרגלות הגלבוע היה לתחנה ראשונה בדרכם של קיבוצים חדשים: בית השיטה, דברת ועוד. אחרי המעבר לגבעת קומי, גדלה אוכלוסיית הקיבוץ והפכה מגוונת יותר בעקבות קליטתם של עולים ממדינות שונות. בעין חרוד נעשו נסיונות משקיים ותעשייתיים ואף הוקם בית חולים, שהיה לימים לבית חולים 'העמק' בעפולה.
במשך שנים היה עין חרוד מרכז לפעילות תנועתית של 'הקיבוץ המאוחד' ולפעילות תרבותית קיבוצית מקורית. רבים מחבריו היו שליחי עלייה, או ביצעו שליחויות מטעם המפלגה והקיבוץ. בעין חרוד נקלטו בשנת 1934 נערים יוצאי גרמניה ואוסטריה במסגרת חברת הנוער הראשונה, שהייתה תחילתו של מפעל 'עליית הנוער'. בהמשך הגיעו חברות נוער רבות נוספות עד לאמצע שנות ה-70. מעין חרוד יצאו קבוצות להתיישבות במקומות שונים בארץ: חברת הנוער הראשונה התיישבה בקיבוץ אלונים, השנייה הקימה את חולתה והשלישית את גברעם.
משנת 1937 שימש עין חרוד בסיס אימונים ל'הגנה', ל'פלגות הלילה' של וינגייט, לפלוגות השדה ולפלמ"ח. עין חרוד שימש נקודת יציאה להקמת יישובי 'חומה ומגדל' תל עמל (ניר דוד) ושדה נחום. רבים מחברי היישוב שירתו בצבא הבריטי. בשנת 1943 נקלטה בקיבוץ קבוצה מ'ילדי טהרן'. בתום מלחמת העולם השניה יצאו חברים מהקיבוץ לעזרת העקורים באירופה. ביוני 1946 נעצרו 300 מחברי המשק ב'שבת השחורה', חלקם נשאר במאסר ברפיח לתקופה ארוכה.
בשנת 1952 בעקבות הפילוג בתנועת 'הקיבוץ המאוחד' עבר קיבוץ עין חרוד פילוג קשה וכואב. בשנת 1954 הושלמה חלוקת עין חרוד לשני קיבוצים נפרדים: עין חרוד (איחוד) ועין חרוד (מאוחד). אדמות הקיבוץ ונכסיו חולקו בין שתי הקבוצות. עין חרוד מאוחד, שבו התרכזו תומכי מפ"ם, נשאר במקום. קיבוץ עין חרוד איחוד, שבו התרכזו תומכי מפא"י, הוקם באתר סמוך על גבעת קומי. לשני הקיבוצים מוסדות תרבות משותפים: מוזיאון בית שטורמן, המשכן לאומנות על שם חיים אתר, ובית ספר משותף שהפך במהלך השנים לבית הספר האזורי עמק חרוד.
מאגר מידע מפולח 
