באוגוסט 1938 פנו יהודה קופילביץ (אלמוג), ישראל אבן-נור ודוד אטשטיין אל 'הקיבוץ המאוחד' ו'המחנות העולים' בהצעה להקים ישוב קיבוצי בשטחי הזכיון של מפעל האשלג בצפון ים המלח. הנהגת ה'הגנה' והנהלת מפעל האשלג הצטרפו גם הם ליוזמה. בינואר 1939 החלו נסיונות בשטיפת האדמות וגידול גידולים חקלאיים במקום. התוצאות היו חיוביות  ובחודש אוגוסט 1939 החלו להגיע למקום חברי ראשונים מבוגרי 'המחנות העולים' שעבדו במפעל האשלג. ב-8 באוקטובר 1939 עלה הקיבוץ על הקרקע רישמית במסגרת התיישבות 'חומה ומגדל'. אל החברים הראשונים הצטרפו בוגרי הכשרות 'המחנות העולים' מגבעת ברנר, רמת הכובש ומשמרות. במרץ 1940 הצטרפו בוגרי חברת הנוער ב' מאשדות יעקב והחלה הקמת מבני הקבע. חלק מחברי הקיבוץ עבדו במפעל האשלג והאחרים ניסו לפתח משק חקלאי בתנאים הקשים של אזור ים המלח. למרות אזהרות המומחים שדבר לא יצמח באדמות המלוחות והגרועות, חברי הקיבוץ שטפו ודישנו אותן, וגידלו בהצלחה ירקות וגידולי פלחה. הוקמו גם לול ובריכות דגים וניטעו מטעי תמרים ובננות. באוקטובר 1947 הצטרפה הכשרת 'מעוז א' בוגרי התנועה והפלמ"ח.

הקיבוץ המבודד והמרוחק מהבריטים שימש לפלמ"ח כבסיס אימונים, כולל אימונים באש חיה. חברי הקיבוץ סייעו לאנשי הפלמ"ח בהברחת עולים בלתי לגאליים מאיראן, עיראק וארצות נוספות וכן בהברחת נשק ותחמושת. ב-17 ביוני 1946, בליל הגשרים, שימש הקיבוץ בסיס יציאה למחלקה שפוצצה את גשר אלנבי. 

בנובמבר 1947 התקבלה באו"ם תוכנית החלוקה. לפי התכנית נמצאה בית הערבה מחוץ לגבולות המדינה היהודית. באסיפה של חברי הקיבוץ התקבלה החלטה להישאר במקום. עם פרוץ מלחמת העצמאות החמיר המצב הבטחוני ובית הערבה נותקה ממרכז הארץ ומירושלים. ציוד חיוני סופק באמצעות מטוסים קלים ובקיבוץ נחפרו ביצורים. עם הכרזת המדינה ב-14 במאי 1948 החלה תנועה של כוחות ירדניים גדולים דרך גשר אלנבי לכיוון ירושלים. החשש לגורל בית הערבה גבר והחל פינוי אווירי של האוכלוסיה הבלתי לוחמת. ב-19 במאי הוחלט לפנות לחלוטין את אזור צפון ים המלח. ב-20 במאי 1948, פונו אחרונים הנותרים בבית הערבה ובמפעל האשלג הצפוני באמצעות סירות לסדום, שם הם השתלבו בהגנה על המקום. המפעל והקיבוץ נבזזו בידי הערבים ונהרסו כליל. לאחר המלחמה נותר אזור בית הערבה בשטח מדינת ירדן, המפונים עברו לצפון הארץ והקימו שם את הקיבוצים גשר הזיו וכברי.

בשנת 1980 הוקמה במקום היאחזות נח"ל על ידי בוגרי 'הנוער העובד והלומד'. בשנת 1980 אוזרחה הנקודה. בשנת 2000 עבר הקיבוץ למקום הקבע שלו, מערבית לכביש עוקף יריחו. חברי הקיבוץ מתפרנסים בעיקר מחקלאות (מטעי תמרים וירקות אורגניים) וכן מתיירות (פונדק דרכים).

שם היישוב לקוח מהתנ"ך: 'ועלה ועבר מצפון לבית הערבה' (יהושע, ט"ו, ו').