אליאב אריה לובה  (ליפשיץ)

עלה ארצה בשנת 1924. למד בגימנסיה 'הרצליה' בתל-אביב ובמחלקות להיסטוריה כללית ולסוציולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1936 הצטרף ל'הגנה'. במלחמת העולם השנייה התנדב לצבא הבריטי ושירת בו בשנים 1945-1941. אחרי המלחמה, בשנים 1948-1946, היה פעיל בפלי"ם ובהעפלה. פיקד על ספינות מעפילים, ביניהן הספינה 'אולואה' ('חיים ארלוזורוב').

במלחמת העצמאות שירת בחיל הים והשתחרר בשנת 1949 בדרגת סגן אלוף. בתחילת שנות ה-50 שימש כעוזרו של לוי אשכול בסוכנות היהודית. בשנת 1953 למד כלכלה חקלאית בבריטניה. בשנים 1957-1955 עמד בראש צות ההקמה של ההתיישבות בחבל לכיש. בשנת 1956, בימי מבצע קדש, פיקד על מבצע הצלת יהודי פורט סעיד. בשנים 1960-1958 שימש כמזכיר הראשון בשגרירות ישראל במוסקווה והיה אחראי על הקשרים עם יהודי ברית המועצות. בשנים 1962-1960 ניהל את הקמתה של העיר ערד. בשנים 1964-1962 עמד בראש צוות ישראלי, שנשלח לסייע לאיראן בעקבות רעידת אדמה קשה. בשנים 1975-1965 כיהן כחבר כנסת מטעם מפלגת העבודה והמערך. במהלך אותן שנים היה חבר בוועדות הכנסת הבאות: כספים, חוץ וביטחון, כלכלה, עבודה ורווחה, פנים ושירותים ציבוריים. בשנים 1967-1966 שימש כסגן שר המסחר והתעשייה, ובשנים 1969-1968 כסגן השר לקליטת עלייה. בשנים 1972-1970 כיהן כמזכ"ל מפלגת העבודה.

בשנת 1972 התפטר מהתפקיד במטרה לכתוב את ספרו 'ארץ הצבי', שבו פרש את משנתו הציונית, המדינית והחברתית. בתקופה זאת החל לבטא עמדות 'יוניות' וקרא לנסיגה מהשטחים, לניהול משא ומתן עם אש"ף ולהקמת מדינה פלסטינית. בשנת 1975 פרש ממפלגת העבודה  והשתתף בהקמת סיעת 'יעד'. לאחר התפרקותה הקים עם מרשה פרידמן את 'הסיעה הסוציאליסטית העצמאית'. בשנים 1977-1976 השתתף בשיחות עם נציגי אש"ף. בשנת 1977 היה ממייסדי מפלגת של”י ומראשיה. בשנים 1979-1977 כיהן מטעם המפלגה  בכנסת והיה חבר בוועדות הכספים, עלייה וקליטה ועבודה ורווחה. בינואר 1979 פרש מהכנסת וממפלגת של"י. בשנת 1984 התמודד ברשימה עצמאית, אך לא עבר את אחוז החסימה. בשנת 1986 שב למפלגת העבודה, כיהן מטעמה בכנסת בשנים 1992-1988 והיה חבר בוועדת חוץ ובטחון ובוועדת חינוך, תרבות וספורט.

במהלך שנות השמונים עסק בהוראה בעיירות פיתוח, בבתי ספר, בבתי כלא, ובמכללת תל-חי. וכן גם סעד חולים כאח מתנדב בבית החולים איכילוב. בשנת 1982 הצטרף למרכז הבינלאומי לשלום במזרח התיכון וכיהן כיו"ר מועצת הנאמנים. בשנים 1985-1982 השתתף, יחד עם שמואל תמיר, במשא ומתן עם ארגונים פלסטיניים על חילופי שבויים ממלחמת לבנון. בשנת 1993 התמודד, ללא הצלחה, על מועמדות מפלגת העבודה לתפקיד נשיא המדינה. בשנת 1987 ייסד את כפר הנוער ניצנה על גבול מצרים, ומאז הוא עומד בראשו. במוסד זה שיטות למידה ייחודיות שמטרתן להקנות את מורשת הנגב וערכים דמוקרטיים.

בשנת 1988 זכה ב'פרס ישראל' על תרומה לחברה. בשנת 2003 זכה ב'פרס בן-גוריון' על מפעל חיים בקליטת עלייה וביישוב הנגב. נמנה עם מדליקי משואת יום העצמאות בשנת 2005.