ראשוני הצלמים בקיבוצים  

התפתחות הצילום בקיבוץ - בשנותיו הראשונות

האם הצילום בקיבוץ שונה מן הצילום במקומות אחרים ? כלום יש בו ייחוד כלשהו - מעבר לכשרון, מעבר למיומנויות הטכניות של הצלם?

הניסיון להשיב על השאלות במסגרת מבוא קצר, מצריך העזרות בסכמות. לכל מקום וחפץ, לכל אירוע בכל עת - מדד של עומק. מצער שמדד זה אינו נחלתם של רבים. הדעת נותנת, כי המצלמה בהשתהותה - ולו לשבריר שנייה - על נושא נייד או נייח, מבודדת-מנתקת אותו מן הסביבה. בכך טמון אולי סיכוי החדירה לעומק, גילוי החדש, אולם בניגוד לספרות, לאמנות הפלסטית, לתיאטרון, אין הצילום מסוגל לחשוף רובדי עבר. הוא כולו מרוכז בהווה, הוא קולט את הקיים כאן ועתה. לכן על הצלם לדעת, איך לגלות מאפיינים חזותיים, טיפוסיים שבכוחם הסמלי והאמוציונלי ניתן להבקיע את רובד ההווה ולחדור אל מימד העומק.

צלם: דוד פרלמוטר, באדיבות ארכיון השומר הצעיר, יד יערי (C)

מה שאפיין את הקיבוץ לפני 60-50 שנה, שוב אינו תואם את חזותו כיום. להלן אציין כדוגמה מספר מאפיינים ויזואליים ואת תהליך השינוי שחל בהם:
מן האוהל, הוובל, הצריפון - אל הבית (הדו והרב קומתי).
ממנורת הנפט - אל מערך התאורה החדיש.
ממכנסי החאקי הקצרים והחצאית הפשוטה - אל המלתחה הגדושה.
מהמקלחת המשותפת בצריף הפח - אל אריחי החרסינה של המקלחת הפרטית.
מן "הקוקו והסרפן" - אל התסרוקות האופנתיות, האיפור , העדיים וכו'.
בעבר היה קל יותר לצלם קיבוץ, שכן מאפייניו היו יותר בולטים ומובדלים מן הסביבה הלא קיבוצית. צלמים מעטים היו פעילים בקיבוצים בשנים הראשונות, אך למעטים הללו אנו חבים תודה שכן, בזכותם בלבד מצוי בידינו כיום מעט התיעוד על ראשיתו של הקיבוץ. צלמים אלו קלטו בעדשתם את האופייני ואת השינויים החלים בו - ברצף כרונולוגי.

כלום יש סתירה בין התיעודי אינפורמטיבי ובין האמנותי? להערכתי טמונה התשובה לתהייה זו בצלמים עצמם - באישיותם ,כישרונם וכישוריהם. כל צילום נשא את חותם יוצרוץ על-כן מצויים גם בין תצלומי השנים הראשונות של הקיבוץ כאלו המוסרים 'תמונות מצב', לצד אחרים הטעונים מתח רגשי ומבע אמנותי.
סקירה קצרה זו תתרכז בעיקרה בהתפתחות הצילום בקיבוץ הארצי .

יואל (יולק) לוטן -
ותיק הצלמים היה יואל לוטן ז"ל איש משמר העמק.
הוא התחיל לצלם ב-1934 ב"בוקס" פשוטה וזולה, בעת ביקור משפחתי בחוץ לארץ. בבואו לקחת את סרטיו מידי מפתח פריסאי, הופתע מהצעתו, כי ימכור לו את זכויות ההדפסה של אחד הצילומים: 'הנוטר - דם'. בשובו הביתה, קיבל ממשפחתו מצלמה טובה יותר והחל לשקוע בתחביבו החדש, בזנחו את הקודמים: ניצוח על מקהלה, נגינה וספורט. כך עשה בניגוד לאווירת 'בראש וראשונה ידיים' ששררה אז, והתייחסה לתחביבים ולאומנויות כלדברים בטלים. הוא לא נרתע מתגובות מלגלגות ומביקורת ואף לא מן העובדה כי היה צלם יחיד בכל קיבוצי התנועה בואתה עת. הוא התרגל ליחס הדו ערכי כלפי מעשיו. יחס שכלל תגובות של הערצה ודחייה, התפעלות וזלזול, והסתער במרץ בלתי נלאה על תיעוד חיי הקיבוץ: 'הייתה לי תחושה שעלי להנציח את מה שעשוי להיות ההיסטוריה שלנו', אמר שנים לאחר מכן.
במשך הזמן החלו לזרום אליו הזמנות לצילומים , ובעיקבות כך יכול היה לשפר את ציוד הצילום שעמד לרשותו. מעבדת הצילום הקטנה שלו נחנכה בשנת 1936.

צלם: יואל לוטן, באדיבות ארכיון השומר הצעיר, יד יערי (C)

בשנת 1942 התגייס יואל לפלוגה ב' של הפלמ"ח, ועד מהרה הפך לצלם של היחידה ושל הפלמ"ח. רק לאחר מלחמת העולם זכה להדרכה מקצועית ראשונה. במאי הסרטים היהודי הפולני לייטס העסיקו כעוזר לצילום (לפי המלצת הקק"ל), וכך נוסף ליואל תחביב שני: ההסרטה. סרטו הראשון הוקדש לקרב על משמר העמק. השני - ל'ילדי טהרן', השלישי - למשמר העמק בחילוף העונות. במאי הקולנוע היהודי ויקאס התרשם עמוקות מן הצילומים, וביקש לשלבם בסרטו 'מורשת', שאמור היה להיות מוצג בארץ ובחו"ל. יואל הוזמן לפריס שם הרחיב את השכלתו הקולנועית והשתלם בצילום ועריכה והקלטה.

צלם: יואל לוטן, דייגים מקיבוץ המעפיל, שנות ה-70 באדיבות ארכיון השומר הצעיר, יד יערי (C)

בהמשך הדרך הזמין ממנו הקיבוץ הארצי סידרת יומנים מצולמים, הפעם בשותפות עם זאב חבצלת מבית אלפא. במסגרת 'פעמים' הם העמידו שישה סרטונים לרשות מחלקת התרבות. מכאן עבר הצמד לעבודה משותפת על סרטונים דוקומנטאריים, ארבעה במספר (רמי, מוסטפה והדורבן, ממלכת הסלעים כורזים, וכן על חברות הנוער בקיבוץ הארצי).

כמו-כן פרסם יואל לוטן ספרי צילום משלו: 'הרפתקה בקיבוץ' על יצחק שדה, וכן את קבצי הצילומים 'הקיבוץ' ו'מבית מכל הארץ', להם תרם רבות. בנוסף הוצגו עבודותיו בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות.
עם מותו ב-1980 נותר אחריו אוצר בלום של תמונות ותשלילים, שחשיבותו רבה עד מאוד.

חנן בהיר
חנן בהיר ז"ל , חבר גבעת ברנר היה ראשון הצלמים בקיבוץ המאוחד. הוא החל את דרכו כצלם בשנות ה-30. מאז ומתמיד היה אסתטיקן וחובב אמנות, אך משקיבל ממשפחתו שי מצלמה, כיוון את עיקר עניינו לאפיק יצירתי חדש זה. בתחילה עסק בתחביבו בתנאים קשים מאד וללא אמצעים. אך הוא לא נכנע לקשיים ועד מהרה רכש הוקרה, הכרה וסיוע. הצילום הפך למקצוע. במלחמת השחרור שירת חנן כצלם צבאי בדרגת קצין. עם סיומה עזר לו הקיבוץ בהקמת מעבדה ראויה לשמה ששירתה אותו עד נופלו למשכב. עם מותו בינואר 1958 השאיר חנן אחריו רבבות תצלומים, מהם נדירים ביופיים.

אומר א' ב' בגיליון "הקיבוץ" מן ה22/1/1958: ' קודם לכל צילום היחס האישי וההתפעמות המוקדמת. חנן שב תמיד מסיוריו ומסעותיו מלא חוויות ובהתרגשות היה משחזר את רשמיו החזותיים-אסטטיים שכבשו תחילה את ליבו ולאחר מכן את מצלמתו. תוך כדי סיפור הצליח האיש גדל המידות ואציל הלב להדביק, כמעט תמיד, את הסובבים אותו בהתלהבותו. ישובי הקיבוץ המאוחד היו גלויים לפניו על כל סתרי הנוף שלהם, שולי הדרכים ומוקדי העניין שבהם. יותר מכל הרבה לצלם את גבעת ברנר שלו, על חצרותיה ובתיה, אנשיה וילדיה, חגיה ונופיה, בגשם ובשמש, על פרקי ההווי ופרשיות החיים שלה.'

ארגון צלמי הקיבוץ הארצי

בשנות ה-40 גדל מספר בעלי המצלמות, ובשנות ה-50 כבר נמצאו בקיבוץ הארצי חובבי צילום רבים, מרביתם חובבים. בשנת 1952 הוחלט על ידי וותיקי הצלמים להקים את ארגון 'הצלמים והמסריטים' בקיבוץ הארצי.
כנס היסוד התקיים ביוני 1952. במסגרת הכנס נבחרה מזכירות וליד המחלקה לתרבות הוקם המדור לצילום. תערוכה ראשונה של הארגון נערכה לרגל מחצית היובל של הקיבוץ הארצי, בנובמבר 1952 בקיבוץ עין-המפרץ, והוצגה גם בקיבוצים אחרים.

התערוכה הפומבית הראשונה של צלמי הקיבוץ הארצי התקיימה בפברואר 1953 ב'מקרא סטודיו' בתל אביב. הוצגו 110 תצלומים של 29 צלמים, מ-24 קיבוצים. התערוכה זכתה להד ציבורי רב, עד כי מועד נעילתה נידחה בשלושה שבועות. דוד פרלמוטר, מזכיר הארגון הוזמן ל'קול ישראל' במסגרת 'בימות ובדים' וסיפר על הארגון ותפקידיו (14/3/1953).

התערוכה הפומבית השניה, גם היא ב"מקרא סטודיו", נמשכה מדצמבר 1956 עד פברואר 1957. אחר כך הועברה לבית וילפריד ישראל בקיבוץ הזורע, ולבית אורי ורמי נחושתן באשדות יעקב. בשנים הבאות אורגנו תערוכות נודדות על נושאים שונים: עבודה, חגים, ילדים ועוד...

בשנת 1960 אושר על ידי מוסדות הקיבוץ הארצי תקנון ארגון הצלמים. במסגרת המפעלים לציון יובל ה-50 של "השומר הצעיר" (1963) נערכה התערוכה המקפת השלישית של הארגון (בבית סוקולוב). תערוכה זו הגיעה גם לארצות הברית. בתקופה הזו סייע הארגון בהצגת תערוכות יחיד של טוביה ריבנר (מרחביה), יואל לוטן (משמר העמק), יוסף דרנגר (שריד), דוד פרלמוטר (כפר מנחם), מורדו אברהמוב (יקום), ועוד...

צלם: מרדכי (מורדו) אברהמוב, באדיבות ארכיון השומר הצעיר, יד יערי (C)

בשנת 1964 הגיע מספר הצלמים הרשומים בארגון לכ-150. בדו"ח שהוגש למחלקת התרבות של הקיבוץ הארצי צויין בין השאר: "המדור ניגש לארגון חוגים בקיבוצים ולערוך מפגשים אזוריים". כ-20 צלמים השתתפו בקביעות בתערוכות שאורגנו על ידי המדור או בתערוכות כלליות בארץ. יצירותיהם מתפרסמים בעיתונות (הקבועה והפריודית) וכן בביטאונים ובבמות שונות, רב היה חלקם של צלמי הקיבוץ הארצי ב"תערוכת הקיבוץ" וב"משפחת הקיבוץ". אחדים השתתפו בתערוכות בינלאומיות. עד כה נערכו 5 תערוכות כלליות.

רבים מצלמי הקיבוץ הארצי תרמו לספר האלבומי הראשון על הקיבוץ 'הקיבוץ' שיצא לאור כמבצע של מו"ל פרטי ושל דוד פרלמוטר. באוקטובר 1968 קבעה לראשונה ועדת שיפוט את דירוגם של מעל ל-100 צלמים אשר הגישו את עבודותיהם לשיפוט. מהם זכו 13 לדרגת אמן. התקיימו עוד שני שיפוטים במרווחי זמן של כ-4 שנים, שבעקבותיהם בוטל הכינוי צלם אמן, אך לא סולקו הקריטריונים, לפיהם נקבעה דרגה זו. ניתן לאמור, כי רמת הצילום בקיבוץ הארצי עלתה במרוצת הזמן.

בשנים האחרונות גבר שיתוף הפעולה בין מדורי הצילום של התנועות הקיבוציות ורבו המפעלים המשותפים. כך קוימו סדנאות לצילום בנושאים שונים. שותפו מורים מ "בצלאל" ומן הטכניון בחיפה, ובהן נותחו והוערכו עבודותיהן של המשתתפים בסדנאות.

להלן - עוד ארבעה צלמים בולטים שנמנו עם "סוללי הדרך":

דוד פרלמוטר - חבר קיבוץ כפר-מנחם. עבד כבר בשנות ה-30 בחוץ לארץ בריטוש נגטיבים. לצלם התחיל רק בקיבוץ בשנת 1942. באלפי צילומים הנציח אדם ונוף בקיבוץ. לימים השתקפה תקופה זו בכ-16 תערוכות יחיד בארץ ובחו"ל ובכ-15 תערוכות קבוצתיות, שבהן לקח חלק ובהן זכה לפרסים ולהוקרה. באלבום "מבוקר עד בוקר" היה חלקו מכריע. הוא תרם רבות לאלבום "גננות ונוף", לאלבום "הקיבוץ", לספר "העולם שנמוג" , לאלבום "אילת" ציור וצילום ועוד.

צלם: דוד פרלמוטר, באדיבות ארכיון השומר הצעיר, יד יערי (C)

רפי בן שלום - חבר העוגן "נולד עם מצלמה ביד". סבו היה צלם מקצועי ובעל חנות לצרכי צילום באוסטריה הקיסרית. בגיל 14 עבר מהגימנסיה למחלקת הצילום בבית הספר המקצועי לשוליות. ב-1914 גוייס כצלם לשירות העבודה הסלובקי הצבאי. ב-1948 פתח עם תמר רעייתו - צלמת מקצועית - ענף משקי חדש בקיבוץ: פוטו "העוגן". רבים מצילומיו הופיעו בעיתונים ובביטאונים בארץ ובחו"ל. כן תרם מפרי עבודתו לספרים ואלבומים.

יוסף דרנגר- חבר קיבוץ שריד. החל לצלם עוד בחו"ל. בהיותו בן 15, קיים חוגים לצילום בתנועתו "בלו ווייס" וחוגי צילום באחד מבתי הספר במקום מגוריו. בבואו לשריד בשנת 1940 ראה בתיעוד החיים בקיבוץ מטרה ותפקיד רב חשיבות. הוא הוזמן לעתים קרובות לצלם עבור הקק"ל, הסוכנות היהודית. תצלומיו פורסמו בעיתונות התנועתית ובזו הכללית בארץ ובחו"ל, באלבומי צילומיו ובכרכיו של שנתון ישראל לאמנות הצילום. יוסף השאיר אחריו ארכיון יקר ערך , גם הוא היה בין מייסדי ארגון הצלמים והמסריטים. יוסף ערך תערוכות יחיד ונטל חלק בתערוכות קבוצתיות רבות, שבהן זכה לפרסים ולשבחים.

פטר מרום - נולד בשנת 1919 בגרמניה. עלה ארצה בשנת 1934 והייה ממייסדי קיבוץ חולתה. את הקריירה שלו כצלם החל בשנת 1952, כאשר דור צלמים שלישי החל לפלס את דרכו בתנועה הקיבוצית. ב-1957 הופיע ספרו הראשון: "הרפתקה באגם". עד מהרה הפך הוא כתובת וסמכות בתנועה ומחוצה לה. הוא ערך והוציא לאור את שנתוני ישראל לצילום אומנותי (8 כרכים), אלה מיקדו את מאמציהם של צלמים רבים מאוד בארץ, מקצועיים כחובבים, גם מספר הצלמים חברי קיבוצים, שנענו לאתגר, היה גדול יחסית.

צלם: פטר מירום, באדיבות ארכיון השומר הצעיר, יד יערי (C)

תצלומיו של פטר מרום הופיעו בעיתונות היומית והפריודית, בביטאונים שונים, בספרים ובאלבומים. הוא גם ערך תערוכות יחיד. אחת מהן: 'שירת האגם הגווע' נדדה גם לחו"ל, הוצגה במוזיאון למדעי הטבע בניו-יורק, בפריס, מונטיווידאו, בבואנוס-איירס, ובלה פס.

אמן הצילום לא משך ידו מסוגי יצירה אחרים. הוא יצר הדפסי משי, תחריטים, טבע חותמו בפסטל, באקריליק ועוד. אולם לא נטעה אם נציין כי תרומתו לאמנות הצילום היא מכרעת לאמנות הישראלית, והיא מצאה את ביטוייה הראשי, לבד מ'שנתוני ישראל' ב-26 ספרי צילום שהוציא לאור עד כה. באלבומים אלה הועבר הדגש מתיאורי הווי ומצלומי אתרים עתיקים אל חדירה מעמיקה יותר לנופים וטבע, ומן העדות המצולמת אל העיצוב האומנותי.

פטר מרום היה מן הראשונים שעיצבו אפוס אומנותי מצולם בעל עלילה חווייתית: שירת האגם הגווע. הוא פקח את עיני המתבונן לרזי הר ומדבר, לטבע הבראשיתי הנושא חיות ובשורה בכוח עצמו, ולאו דווקא כמשרת האדם וכ"מסגרת" לתרבות שיכונים. הוא היה מן הראשונים שהשכילו להוציא ספר שלם ומהימן על 'חצר הקיבוץ' - ולא עוד לקט מקרי של תמונות חג וטיפוסי עובדים, אלא צירוף מאובחן של התרחשויות ספציפיות ושל מראות קיבוציים.

* כותב הרשימה : בומי תורן ז"ל (1989-1907), חלוץ, חבר קיבוץ מעברות, ממייסדי "החברה להגנת הטבע", מחנך, משורר, צלם אמן, צמא אמנות.