הקומינטרן נוסד ביוזמת הפלג השמאלי בסוציאליזם, בראשותו של לנין, אשר ביקש להקים אינטרנציונל (מסגרת בינלאומית של ארגוני פועלים) חדש במקום האינטרנציונל השני שהיה קיים אז. האינטרנציונל החדש, אשר כונה 'קומינטרן', הוקם בשנת 1919 במוסקבה. מטרתו המוצהרת של הקומינטרן הייתה לעודד את המהפכה העולמית. הקומינטרן כלל נציגים של מפלגות קומוניסטיות ממדינות שונות, בעיקר מדינות המערב המפותחות, שבהן רצו הקומוניסטים לבצע מהפכות ולהשליט בכך את הקומוניזם על העולם. בפועל שימש הקומינטרן כגוף פיקוח של ברית המועצות על התנועה הקומוניסטית העולמית. מבנה הקומינטרן תאם את זה של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, וכלל נשיאות, ועד מרכזי וקונגרס. מוסדות הקומינטרן נמצאו במוסקבה זו, והייצוג הרוסי בגופים השונים היה דומיננטי. כתוצאה מכך היתה לסובייטים שליטה מוחלטת בקומינטרן. תנאי הקבלה לארגון חייבו ציות גמור למוסדותיו, דרישה שעוררה תסיסה ואי שביעות רצון בקרב רבים מהקומוניסטים בארצות מערב אירופה. בשנת 1943 פירק סטאלין את הקומינטרן כמחווה לבעלות הברית, שותפותיו למאבק בגרמניה הנאצית במלחמת העולם השניה.

לאחר פירוק הקומינטרן הוקם בשנת 1947 ה'קומאינפורם' כמוסד מתאם בין המפלגות הקומוניסטיות. הקומאינפורם המשיך לעסוק במשימות שהיו לקומינטרן ופעל בשיטות דומות. בשנת 1957 פורק הקומאינפורם.

בשנת 1920 התפלגה מפלגת 'פועלי ציון' בשל חילוקי דיעות בנוגע לזיקה להסתדרות הציונית ובנוגע להצטרפות לקומינטרן. הפלג השמאלי ה'ים את מפלגת 'פועלי ציון שמאל' וביקש להצטרף לקומינטרן. מאחר והקומינטרן דרש ויתור על הרעיון הציוני, לא יצא הדבר לפועל. בשנת 1924 התקבלה המפלגה הקומוניסטית בארץ ישראל, הפק"פ, לקומינטרן ופעלה על פי מדיניותו.