בשנת 1951 התפלג 'הקיבוץ המאוחד' על רקע המחלוקות האידיאולוגיות בתנועה בין תומכי מפא"י לבין תומכי מפ"ם. תומכי מפא"י, שהיוו מיעוט ב'קיבוץ המאוחד', פרשו והקימו את 'איחוד הקיבוצים', אשר התאחד כעבור תקופה קצרה עם 'חבר הקבוצות' והקים את 'איחוד הקבוצות והקיבוצים'.

בשנת 1954 התפלגה מפ"ם והוקמה 'אחדות העבודה-פועלי ציון', ששאבה את עיקר כוחה ומשאביה מן 'הקיבוץ המאוחד'. בשנת 1968 התאחדו מפא"י, 'אחדות העבודה-פועלי ציון' ורפ"י והקימו את מפלגת העבודה. במהלך השנים נחלשו ההבדלים בין החטיבות השונות במפלגת העבודה ואבד הטעם בקיומן של שני תנועות קיבוציות בעלות זיקה פוליטית זהה ואינטרסים כלכליים משותפים. במהלך השנים היטשטשו גם ההבדלים ההיסטוריים בגישה של התנועות למבנה המשק ולאופי התעסוקה ושתיהן שיתפו פעולה בתחומים שונים. בשנת 1980 שבו והתאחדו 'הקיבוץ המאוחד' ו'איחוד הקבוצות והקיבוצים' והקימו את 'התנועה הקיבוצית המאוחדת' (התק"ם).

עם הקמת התנועה המשותפת השתייכו אליה 154 ישובים: 84 קיבוצים ו-6 מושבים שיתופיים של 'איחוד הקבוצות והקיבוצים' ו-64 קיבוצים של 'הקיבוץ המאוחד'. בישובי התק"ם התגוררו 73,340 נפש, מהם כ-40,000 חברים ומועמדים והשאר - חיילים, צעירים, חברים בחופשה, הורים וזמניים. משקי התנועה יצרו כ-40% מהיצור החקלאי בישראל והפעילו 206 מפעלי תעשיה. התק"ם היה קשור מבחינה רעיונית וארגונית במפלגת העבודה, אולם הצטרפות חברי התנועה למפלגה היתה נתונה להחלטתם האישית.

במסגרת התק"ם פעלה מערכת חינוך שכללה בתי ספר יסודיים ועל-יסודיים, מרביתם אזוריים ובחלקם משותפים עם קיבוצי 'הקיבוץ הארצי' והמושבים הסמוכים. במרבית הקיבוצים הופעלו בתי פעוטות וגני ילדים. במסגרת התנועה או בסיועה פעלו מפעלי תרבות ואמנות, הוצאת ספרים, בטאונים וכתבי עת, ארכיונים ומוסדות תיעוד ומחקר, מכוני חינוך וייעוץ, סמינרים להכשרת מורים ומחנכים, מוזיאונים ומוסדות הנצחה. התק"ם המשיך לשאת באחריות החינוכית ובמידה מסוימת גם התקציבית לתנועות נוער בארץ ובגולה: 'הנוער העובד והלומד', 'הצופים', 'המחנות העולים', 'הבונים-דרור', 'הנוער הציוני', 'יהודה הצעיר' וכן קיים קשרים עם התנועה הרפורמית. התנועה ניהלה תאגידים כלכליים שונים שסיפקו שירותים שונים לקיבוצים בתחומי הכספים, המשק והחברה.

הפעילות התנועתית המרכזית בוצעה על ידי מוסדות נבחרים: ועידה, שבה יוצגו כל ישובי התנועה בהתאם לגודלם, מועצה ומרכז. הפעילות השוטפת נוהלה על ידי המזכירות הפעילה שחבריה נבחרו לתקופת כהונה קצובה. במזכירות התנועה פעלו ועדות שעסקו בכל תחומי החברה והמשק וכן פעלו בשירות הקיבוצים שורה של תאגידים כלכליים.

בשנת 1999 החלו מגעים לאיחוד התק"ם עם 'הקיבוץ הארצי' וב-18 באוקטובר 2000 הוכרז על איחוד שתי התנועות והקמתה של 'התנועה הקיבוצית'. בעקבות הקמת התנועה החל תהליך של מיזוג הדרגתי של המחלקות, האגפים והתאגידים הנפרדים של התנועות.