ב-1 במאי 1886 פתחה הפדרציה של ארגוני הפועלים בארצות הברית בשביתה כללית, לאחר שלא נענתה דרישתה להגביל את יום העבודה לשמונה שעות. ההפגנות שערכו השובתים בשיקגו הידרדרו למהומות ('מהומות היימרקט'), שבהן נהרגו ונפצעו פועלים ושוטרים. בעקבות המהומות הוצאו להורג ארבעה ממנהיגי הפועלים, צעד שזיעזע את ציבור הפועלים ברחבי העולם.

בשנת 1889 החליטה הוועידה הראשונה של האינטרנציונל השני, לזכר אותם אירועים, להפוך את האחד במאי ליום הסולידריות והאחדות של תנועת הפועלים הבינלאומית. באחד מאי 1890 נערכה בפריז ההפגנה הגדולה בהשתתפות כחצי מליון איש אשר פוזרו על ידי חיל הפרשים. בשנת 1891 בוועידה השניה של האינטרנציונל הוחלט שהאחד במאי יהיה יום שבתון, שבו יערכו הפגנות על רקע כלכלי בלבד. מאז מצוין האחד במאי במדינות רבות בשבתון, במצעדים ובעצרות, שבהן מניפים המשתתפים דגלים אדומים, נושאים דברים בזכות הסוציאליזם ומעלים דרישות בתחום המדיני והחברתי-כלכלי.

לאחר מהפכת אוקטובר 1917 נקבע האחד במאי לחג לאומי מרכזי בברית המועצות, ולאחר מלחמת העולם השניה גם ביתר מדינות הגוש המזרחי. במשך שנים צוין החג במדינות אלה בתהלוכות ענק ובמפגנים צבאיים. גם המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות ומרבית האיגודים המקצועיים בעולם החופשי המשיכו לראות באחד במאי את חג העבודה ואת יום הסולידריות הבינלאומית של העובדים ולציין אותו בצעדות וטקסים. (בבריטניה, ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה וניו זילנד מצוין יום העבודה בתאריך שונה).

בעקבות התמוטטות הקומוניזם בברית המועצות ובארצות מזרח אירופה בוטל החג ברוסיה ובחלק ממדינות הגוש המזרחי. במדינות האחרות נשאר האחד במאי יום חג, אבל בוטלו הצעדות והטקסים. החג בגירסתו הקומוניסטית עדיין נחגג במדינות כמו סין, קובה וצפון קוריאה. במדינות המערב, עקב ירידת כוחם של האיגודים המקצועיים, הצטמצם היקף האירוע, והאחד במאי מצוין בעיקר על ידי ארגוני שמאל רדיקליים ומתנגדי הגלובליזציה.

הפגנת אחד במאי בארץ, בשנת 1937, באדיבות מכון לבון (C)

בשנת 1906 נחגג האחד במאי לראשונה בארץ ישראל על ידי מפלגת 'פועלי ציון'. בשנת 1920, עם הקמת ההסתדרות הכללית נקבע האחד במאי לחג הרשמי של תנועת הפועלים הארצישראלית. ההסתדרות ציינה את האחד במאי מדי שנה ביום שבתון, אשר בו הונפו דגלים אדומים ונערכו עצרות, אסיפות ומפגנים מרכזיים. ביום זה הושבתו מקומות העבודה הכפופים להסתדרות ומוסדות זרם העובדים בחינוך, אך רוב העסקים והשרותים פעלו כסידרם.

במשך השנים, עם החלשות מעמדה של ההסתדרות, ירד מעמדו של האחד במאי בישראל. האירועים שנערכים ביום זה הצטמצמו וכן גם היקף השבתון במשק. כיום מצוין האחד במאי בעיקר בהפגנות של התנועות הקומוניסטיות (חד"ש, מק"י, בנק"י) ובמצעדים של תנועות הנוער הסוציאליסטיות ('השומר הצעיר', 'המחנות העולים', 'הנוער העובד והלומד', 'נוער מרצ', 'מאבק סוציאליסטי') וקבוצות אנרכיסטיות.