התנועה לאחדות העבודה  

הקמתה של התנועה לאחדות העבודה*

* (מ-1946 - התנועה לאחדות העבודה-פועלי ציון)

'התנועה לאחדות העבודה', שקמה לאחר הפילוג ממפא"י, [ראו על-כך בפרק אחדות העבודה 1930-1919] הייתה מודעת לחולשתה לאחר שאיבדה את העורף הרחב של מפא"י וחיפשה בעלי ברית פוליטיים, על-כן חברה ל'פועלי ציון שמאל'.

מפלגת 'פועלי ציון שמאל'' קמה בעת פילוג מפלגת 'פועלי ציון' בראשית שנות העשרים. מפלגה זו נחלקה בתוכה לשתי קבוצות יסוד: קבוצת ארם וקבוצת יצחקי. קבוצת ארם הדגישה את הפן הלאומי, היתה קרובה בעמדותיה לעמדותיו של יצחק טבנקין ונטתה לשתף פעולה עם 'אחדות העבודה', בעוד קבוצת יצחקי היתה שמאלנית יותר וקרובה בעמדותיה בשאלות הסיכסוך היהודי-ערבי לעמדותיו של 'השומר הצעיר', עימו בחרה לשתף פעולה.

לאחר ניסיון כושל להשתתף ב'חזית השמאל' יחד עם 'השומר הצעיר' בבחירות להסתדרות בשנת 1944, פרשה המפלגה מן 'החזית', אך מודעת לחולשתה הארגונית ולעייפות חבריה מקיומה העצמאי המשיכה לחפש גורם פוליטי בשמאל על מנת להתאחד עמו.

כרזת התנועה לאחדות העבודה, אייר: שלמה בן דוד, באדיבות ארכיון השומר הצעיר, יד יערי (C)

בשנת 1945 עם סיום מלחמת העולם השניה חלו התפתחויות שבעיני הנהגת 'הקיבוץ המאוחד' התפרשו כהתקפת צמרת מפא"י על קיום תנועתם. הישרדות 'הקיבוץ המאוחד' הייתה תלויה בזרימת כוח אדם לשורותיו, וזה גויס מקרב בוגרי תנועות הנוער בארץ ובוגרי 'החלוץ' בגולה. בשנה זו התפלגו בארץ תנועות הנוער 'הנוער העובד' ו'המחנות העולים' (שלאחר זמן קצר התאחדו עם 'גורדוניה' על מנת להקים את 'התנועה המאוחדת'). בגולה הוקם נוח"ם (נוער חלוצי מאוחד) שלא סר למרות שליחי 'הקבוץ המאוחד'. במרץ 1946 הצהירה קבוצה של פעילי 'הקיבוץ המאוחד' על זיקתה למפא"י. יצחק טבנקין וחבריו שראו את תנועתם כנתונה בהתקפה מצד מפא"י מבחוץ ומצד תומכיה של מפא"י ב'קיבוץ המאוחד' מבפנים, התאחדו באפריל 1946 עם 'פועלי ציון שמאל' והקימו את 'התנועה לאחדות העבודה-פועלי ציון'. מוסדות המפלגה החדשה הורכבו על בסיס שוויוני (פריטט).

המציאות שבה הוקמה המפלגה פעלה לטובתה בשני תחומים. המתח הגובר בין הישוב לבין שלטונות המנדט ובין האוכלוסייה היהודית והערבית סייע לה, בגלל תמיכתה בעקרון האקטיביזם הביטחוני. עקרון זה גרם להשקעה רבתי בנושאי ביטחון. הפלמ"ח כמערכת היה מקורב ל'קיבוץ המאוחד' וחלק ניכר מהשלד הפיקודי שלו גויס מחברי 'הקיבוץ המאוחד'. מצב דומה, אם כי במידה פחותה יותר שרר גם ביחידות אחרות של ה'הגנה', בש"י וב'מוסד לעלייה ב''. עם גבור המתח עלתה חשיבות הייצוג בגופי הביטחון ועקב כך גם ביוקרת 'לאחדות העבודה'. האוריינטציה לברית המועצות אף היא סייעה לחיזוק מעמדה של המפלגה, מאחר וברית המועצות הייתה הגורם הבינלאומי החשוב ביותר שעזר ליישוב בזירה העולמית. במקביל התקרבה המפלגה למפלגת 'השומר הצעיר', שאף היא הוקמה בשנת 1946.

ארבעה גורמים הביאו להתקרבות בין 'לאחדות העבודה' לבין מפלגת 'השומר הצעיר':

• בשתי המפלגות השתייכה ההנהגה לתנועות הקיבוציות.
• בשתי המפלגות הייתה האוריינטציה לברית המועצות מוקד להזדהות.
• שתי המפלגות ראו את עצמן כנרדפות על ידי מפא"י.
• המציאות של 1947 גרמה לשתי המפלגות לביטול היעדים המדיניים הייחודיים שלהן: 'השומר הצעיר' ויתר על רעיון המדינה הדו-לאומית ו'לאחדות העבודה' - על מדינה יהודית-סוציאליסטית בארץ ישראל השלמה. שתי המפלגות ויתרו על רעיון של ארץ ישראל השלמה (שנבע אצל כל אחת מהן מתפיסה מדינית שונה לחלוטין).
  

בלחץ הפעילים מן השורה הנהגות שתי המפלגות נאלצו להתקרב זו לזו ובינואר 1948 'לאחדות העבודה' ומפלגת 'השומר הצעיר' התאחדו והקימו את מפלגת הפועלים המאוחדת (מפ"ם). למעשה המשיכה 'לאחדות העבודה' להתקיים, הפעם בתור חטיבה במפ"ם.

איחוד עם מפ"ם

למרות שמפלגת 'השומר הצעיר' הייתה גדולה יותר מ'לאחדות העבודה', ראשיה הסכימו כי במוסדות מפ"ם יהיו ייצוג שווה לשני המרכיבים. במפלגה החדשה שמרה חטיבת 'לאחדות העבודה' על שני סמלים שהבדילו בינה לבין שותפיה: מקסימליזם התיישבותי ואקטיביזם ביטחוני. האקטיביזם העניק לה יתרון איכותי במהלך מלחמת העצמאות, הואיל ורוב צמרת צה"ל השתייכה ל'קיבוץ המאוחד'. העיקרון השני של החטיבה תורגם בימי המלחמה למאמץ להשתלט על שטחי ארץ ישראל על חשבון המדינה הפלסטינאית, שעל הקמתה הוחלט באו"ם.

עם סיום המלחמה ושחרור המוני של מפקדים נפגעה עליונותה של החטיבה הן בתוך המפלגה והן בציבור הרחב. כשלון מפ"ם בבחירות לכנסת הראשונה פתח מאבק בתוך המפלגה שסב סביב שני צירים: הצטרפות לקואליציה ממשלתית וקבלת ערבים לשורות מפ"ם. במשך כל שנות החברות במפ"ם דרשו ראשי 'לאחדות העבודה' להצטרף לממשלה ומנעו את צירוף חברים ערבים למפלגה. בראשית שנות החמישים התדרדר מצבה הביטחוני של ישראל עקב פעילות מסתננים בגבולותיה ופעולות התגמול של צה"ל שבאו בעקבותיהם. ראשי החטיבה ראו במצב הקיים מלחמה דה-פקטו ודרשו מממשלת ישראל לפתוח במלחמת מנע, דרישה שהחריפה את היחסים עם 'השומר הצעיר'.

בשנת 1953, עם שינוי מדיניותה של ברית המועצות במזרח התיכון, הלך ופחת ב'לאחדות העבודה' הדגש על האוריינטציה לברית המועצות. למעשה מראשית שנות החמישים היה פילוג מפ"ם בלתי נמנע.

בשנת 1951 התפלג 'הקיבוץ המאוחד' בין תומכי מפא"י ותומכי מפ"ם. ראשי 'הקיבוץ המאוחד' ראו בחברותם במפ"ם מחיר שתנועתם התקשתה לשאתו. באוגוסט 1954 גרם המתח הרעיוני שנוצר בין 'הקיבוץ המאוחד' ל'השומר הצעיר' לפילוג מפ"ם. למחרת הפילוג קמה מפלגת 'אחדות העבודה-פועלי ציון'.