מס ארגון הוא סכום המנוכה משכרם של עובדים שאינם חברים בארגון עובדים כלשהו ומועבר לארגון העובדים המייצג את מרבית העובדים במקום העבודה (בדרך כלל הסתדרות העובדים הכללית), בהתאם להסכם קיבוצי או לצו הרחבה שבהם נקבע ניכוי זה. ההצדקה לכך היא שארגון העובדים חותם על הסכמים קיבוציים עם המעסיקים (כגון הסכמי תוספת יוקר, הוצאות נסיעה, דמי הבראה וכדומה) ומהם נהנים גם העובדים שאינם חברים באותו ארגון עובדים. ניהול ארגון העובדים וקיומו כרוכים בהוצאה כספית, ולכן גם על העובדים שאינם חברי הארגון להשתתף בהוצאות. תשלום מס ארגון לא זיכה את העובד המשלם בקבלת שירותים מההסתדרות (דמי שביתה, שירותי קופת חולים וכו').

בעבר עמד שיעורו של מס הארגון על 1% מהשכר עד לתקרת המס האחיד. בשנת 1995, בוטל המס האחיד, ונקבע כי חברי ההסתדרות הכללית החדשה העובדים במקומות עבודה הקשורים בהסכמים עם ההסתדרות ישלמו 'דמי חבר' בשיעור 0.95% משכרם ואילו העובדים שאינם חברים בכל ארגון עובדים ישלמו 'דמי טיפול ארגוני' בשיעור 0.8% משכרם (על ההבדל בין 'דמי חבר' ו'דמי טיפול ארגוני' ראו באתר ההסתדרות). שיעור הניכוי משכר העובד, והשכר המרבי החייב במסי ארגון, נקבעים על-ידי שר התעשייה, המסחר והתעסוקה באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת. מסי הארגון מהווים כיום את אחד ממקורות המימון המרכזיים של ההסתדרות.