התאגדויות פועלים ראשונות בארץ  

התאגדויות פועלים בעלייה הראשונה

הנסיונות הראשונים לארגון פועלים, בעיקר בני נוער ופועלים חסרי רכוש מקרב העולים בעליה הראשונה, היו מצומצמים ולא האריכו ימים. האגודה הראשונה שקמה היתה 'אגודת הפועלים' בראשון לציון, בשנת 1887, שהוקמה במטרה לחפש עבודה לפועלים, לסייע למחוסרי עבודה ולהקים בעבורם מטבח משותף. אגודה זו הפסיקה לפעול בעקבות העימותים בין האיכרים ופקידות הברון שהסתיימו באיסור על קיומן של חבורות ואגודות במושבות.

בשנת 1891 הוקמה ברחובות 'אגודת העשרות' (שכונתה גם 'אגודת אחים') שנועדה לפעול הן כמסגרת רעיונית והן כמסגרת לרכישת אדמות להתיישבות פועלית. כמו כן הקימה האגודה מטבח פועלים ודאגה לשמירה במושבה. כעבור שנה התפרקה האגודה.

אגודת 'הארץ והעבודה' הוקמה באותה שנה על ידי מאיר דיזנגוף ואהרון אייזנברג במטרה לאפשר לפועלים חסרי רכוש להתיישב כאיכרים זעירים בסמוך למושבות הקיימות. פעילותה של האגודה נפסקה לאחר זמן קצר בשל היעדר מימון ותמיכה.

ציבור הפועלים בעליה הראשונה לא היה מאוגד. יתר על כן, הוא לא ראה את עצמו כתנועה פועלית, בעלת מטרות משל עצמה ויעדים משותפים. פועלים אלו ראו בעצם היותם פועלים שלב ראשון בחתירתם להתיישבות חקלאית עצמאית. נסיונות התאגדות שלהם, כמו גם הקמתה של 'הסתדרות הפועלים' בשנת 1896, נועדו בעיקרם להגן על זכויותיהם כשכירים, לאפשר להם להתארגן במסגרת של מטבחים משותפים בכדי להוזיל את עלות מחייתם, לסייע באיתור מקומות עבודה ולעיתים גם לקדם את שאיפתם להתיישב במסגרת של איכרות זעירה.

עם זאת, התוו הנסיונות הללו כיוונים ראשונים לעתיד: הרצון להתיישב ולהתפרנס מעבודה חקלאית; הנסיונות, שכשלו אמנם, לקיים מערכת שיתופית ולו זמנית; הנסיונות לעמוד על זכויותיהם של הפועלים היהודיים - כל אלה זכו להמשך ולהרחבה בעליות הבאות, במסגרת תנועת העבודה.

התאגדויות פועלים בעלייה השניה

להקמתן של הסתדרויות הפועלים החקלאיות בתקופת העליה השניה קדמו שתי התאגדויות פועלים: הסתדרות 'החורש', (1909-1907), שהוקמה בגליל, ו'לגיון העבודה' (1910-1909). התאגדויות אלו לא נועדו לשפר את תנאי חייהם של הפועלים, אלא לקדם כיווני פעולה עתידיים של ציבור הפועלים. התאגדויות אלו לא היו בהיקף נרחב, אלא כללו בתוכן ציבור פועלים מצומצם. ייחודן היה ברעיונות הלאומיים שהדריכו והעסיקו את מייסדיהן.

הסתדרות החורש הוקמה על-ידי פועלי הגליל, שנבדלו מחבריהם אשר עבדו במושבות המטעים ביהודה (כך כונה אז איזור השרון והמרכז), הן בתנאי חייהם והן באופי של עבודתם. בעוד במושבות המטעים הועסקו הפועלים על בסיס יומי, הועסקו פועלי הגליל בעבודות הפלחה, הן בחוות הלאומיות והן במושבות, בהן נשכרו כיחידים לעבודה של שנה במשקי האיכרים. תנאי השכירות כללו מגורים ומזון בבית המעסיק בנוסף לשכר זעום. פועלים אלו העריכו כי לשיטת ההתיישבות היהודית בגליל יתרונות על-פני שיטת ההתיישבות במושבות יהודה מטעמים לאומיים. משקי המשפחות שהתבססו על מטעים השתרעו על-פני שטחים בני 50-40 דונמים, בעוד משקים שהתפרנסו, כמו בגליל על גידולי שדה נזקקו לכ-300-250 דונם כל אחד. בהתאגדותם קיוו הפועלים הללו לקדם את משקי הפלחה, כדרך לתפוס שטחים נרחבים לטובת המטרות הלאומיות של היישוב. ב'החורש' השתתפו פועלים שהשתייכו לשתי מפלגות הפועלים, שלא היו מעורבות כלל ביזמת חבריהן להקמת הארגון. מסיבות שאינן ברורות התקיימה הסתדרות זו שנתיים בלבד.

'לגיון העבודה' הוקם בעקבות 'החורש'. הרעיון שעמד בבסיס אגודה זו היה להקים ארגון שיפעל ל'כיבוש העבודה' באותן דרכים בהן פעל אחר-כך 'השומר' ל'כיבוש השמירה'. הרעיון היה ליצור מעין מסדר חברים, שיחייב את חבריו למשמעת חמורה, הכוללת התחייבות לשרת במסגרתו במשך שנתיים ולקיים אורחות חיים משותפים עם שאר החברים בתקופה זו. הכוונה היתה ליצור ארגון שיעסיק את חבריו ויתקצב את חבריו מן הקופה הכללית המשותפת. מקימיו של ארגון זה היו למעשה אנשי 'בר-גיורא', אך עקרונות המשמעת והסודיות שעמדו בבסיסו של הארגון ההגנתי לא התאימו לארגון פועלי וכעבור שנה מהקמתו חדל 'לגיון העבודה' להתקיים.

הסתדרויות הפועלים הראשונות

בשנת 1911 הוקמו שתי הסתדרויות הפועלים הראשונות בארץ. האחת בגליל והשניה ביהודה. רצונם של הפועלים להקים לעצמם מסגרת מעין זו, בנוסף להתארגנות המפלגתית שקדמה לכך, נבע ממספר סיבות:

• במושבות אחדות, בהן עבד מספר מצומצם של פועלים התברר כי האירגון המפלגתי אינו יעיל שכן הוא יצר כפילויות בטיפול הנדרש בפועל, כך למשל התברר כי לא נכון לקיים שני מטבחי פועלים, או שתי לשכות מודיעין עבור ציבור כה מצומצם.
  

• ההבדלים הבין-מפלגתיים החלו להטשטש בכל הקשור להתמודדות עם בעיות היום-יום של הפועל.

• ציבור הפועלים החדש שהמשיך להגיע ממזרח אירופה לא היה מעוניין להגדיר עצמו על פי זיקתו הרעיונית, וגם לא רצה ליצור זיקה ישירה לאף אחת ממפלגות הפועלים הקיימות, אלא דרש להכלל במסגרות פועליות כלליות. פועלים אלה כינו עצמם 'בלתי מפלגתיים'. קבוצת פועלים זו מילאה תפקיד חשוב ביסודן של הסתדרויות הפועלים החקלאיות ומאוחר יותר גם בייסודה של ההסתדרות הכללית.
  

הסתדרות פועלי הגליל: ראשית מאבקם של הפועלים החקלאיים בחוות הלאומיות זרז את הקמתן של הסתדרויות הפועלים החקלאיות הראשונות. אחד הגורמים להקמתה של הסתדרות הפועלים בגליל היתה שביתת הפועלים שפרצה בחוות כינרת בחורף 1911. הסיכסוך שפרץ בין ציבור הפועלים, בהנהגתו של ברל כצנלסון לבין מנהל החווה, האגרונום ברמן בנושא תנאי מגוריהם הקשים הסתיימה בפיטוריו של ברמן ובפיטוריהם של הפועלים השובתים.

באותה שנה התכנסו פועלי הגליל בפסח בחוות אום-ג'וני (לימים דגניה) לוועידה ראשונה, בה החליטו להקים הסתדרות מקצועית רחבה וכללית שתפעל למען כלל ציבור הפועלים בגליל. חברי הוועד שנבחרו היו ברל כצנלסון ואליעזר שוחט. הוועידה השניה, שהתכנסה בראשית 1912 כבר ייצגה כ-240 פועלים. הוועידה התכנסה בכנרת ועסקה בנושא 'כיבוש העבודה' במושבות, תנאי חייהם של הפועלים בחוות וכן לראשונה נערך בה דיון בשאלת אפשרות התיישבותם העצמית של הפועלים. בוועידה הוחלט על תקנון ההסתדרות ונבחר ועד מרכזי שבו היו חברים יוסף בוסל ישראל גלעדי ואליעזר יפה, שהיה לאיש מרכזי בהסתדרות פועלי הגליל מאז.

שתי הוועידות הבאות - השלישית (1912) והרביעית (1913) הוקדשו בעיקרן לשאלות ארגון. בשנת 1914, בוועידתם החמישית של פועלי הגליל כבר עמד נושא התיישבות הפועלים במרכז הדיונים. היתה זו הוועידה האחרונה שהתקיימה בגליל לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה. במסגרתה התקבלו מספר החלטות שהיו בעלות משמעות להמשך דרכה של תנועת הפועלים בארץ:

• תמיכה בהתיישבות פועלית לגווניה: הפצת רעיון הקבוצה בין הפועלים, קבלת רעיון מושב העובדים ורעיון מושבי הפועלים.

• הקמת מוסדות לעזרה הדדית בין פועלים: הקמת קופת חולים וכן הקמת קופת מלווה ביו החברים.

ועידתם השישית של פועלי הגליל התכנסה בכנרת, בשנת 1915 עוסקה בעיקרה בעניני תרבות. ככל שגברה המלחמה הלכו והצטמצמו פעולותיה של הסתדרות זו, והן חודשו שוב במסגרת הסתדרות הפועלים החקלאיים, שהוקמה בשנת 1919 כמסגרת כללית של כל הפועלים החקלאיים בארץ. עם הקמתה של ההסתדרות הכללית נכללה הסתדרות זו כמסגרת מקצועית בתוכה.

הסתדרות פועלי יהודה: ראשונים להתאגד במסגרת הסתדרות פועלי יהודה היו מתיישבי עין גנים וחברי החוות הלאומיות בבן שמן ובחולדה, שתבעו להקים מסגרת פועלית כללית שאינה מפלגתית. בשבועות תרע"א (1911) התכנסה הוועידה הראשונה בעין גנים, בהסכמת שתי מפלגות הפועלים שאף שלחו את נציגיהן להשתתף בה. בוועידה הראשונה דנו המשתתפים באופן ארגונם של פועלי יהודה, ביחס לקפא"י וביחסם של הפועלים לקואופרציה (שיטת ההתיישבות שהוצעה על-ידי פראנץ אופנהיימר).

בוועידה השניה, שהתקיימה בדצמבר אותה שנה, השתתף ברל כצנלסון (שעבר מהגליל לחוות בן שמן). הצעתו היתה כי ההסתדרות החקלאית תקבל על עצמה חלק מן התפקידים שנכללו עד אז בתחומי פעילותן של מפלגות הפועלים, כגון: ארגון עזרה הדדית בין הפועלים, הקמת 'קופת חולים', ארגון עבודתם של הפועלים (תוך ביטול לשכות העבודה המפלגתיות) וכן תעסוק בתחומי תרבות וחברה (לימוד עברית, מתן הרצאות, הפצת ספרות מקצועית וכו'). בוועידה הזו הוחלט על הקמתה של קופת חולים.

קופת החולים הוקמה בשנת 1912, בסמוך להסתדרות הפועלים החקלאית ביהודה. בתחילה היו רשומים בה 150 פועלים. תפקידיה הראשונים כללו דאגה לאישפוז החברים החולים בבתי חולים ועזרה למחלימים ולבני משפחותיהם בתקופת המחלה. על בסיס ראשוני זה הוקמה בהמשך קופת החולים הכללית כמוסד ארצי.

ועידתם הרביעית של פועלי יהודה היתה הוועידה האחרונה שערכו לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה. בשלב זה יוצגו במסגרתה כ-400 חברים. במהלך המלחמה כינסו פועלי יהודה שלוש ועידות נוספות, האחרונה שבהן נערכה ברחובות בשנת 1918. הוועידה הוקדשה ברובה לבירור דרכה העתידית של תנועת הפועלים והובע בה רצון להקים מסגרת מקיפה לכלל ציבור הפועלים. עם הקמתה של הסתדרות הפועלים החקלאים, בשנת 1919, הצטרפה אגודת פועלי יהודה, כשאר אגודות הפועלים למסגרתה.

הסתדרות פועלי השומרון: הסתדרות פועלי השומרון הוקמה בשוני (על אדמות אום אל עלק, בסמוך לזכרון יעקב) בשנת 1916. באותה עת עבדה במקום קבוצת פועלים מאנשי העלייה השניה ועימם גם כמה מבני האיכרים שהשתייכו ל'גדעונים'. קבוצת פועלים זו לא נותרה במקום כקבוצה משך זמן רב. עם זאת איזור השומרון כלל גם פועלים מכרכור, גן-שמואל, זכרון יעקב וסביבתה. המנהיג המרכזי מבין פועלי השומרון היה דוד רמז. הסתדרות זו ארגנה בשנות המלחמה האחרונות את עבודתם של הפועלים בכריתת יערות בשומרון עבור הממשל התורכי. בנוסף הקים הוועד מחסן מכולת משותף, מטבחים ומאפיה עבור ציבור הפועלים שהשתייך אליו. הוועידה היחידה שכינסו פועלי השרון התכנסה בכ"ט אב תרע"ז (17.8.1917) בנוכחות 8 צירים. בשנת 1919 התאחדו פועלי השומרון, כפועלי שאר אגודות הפועלים, במסגרת הסתדרות הפועלים החקלאית, עד להצטרפותה של זו להסתדרות הכללית עם הקמתה, בשנת 1920.