בשנת 1922 הוקמה מזרחית לתל אביב שכונת העובדים הראשונה, שכונת ברוכוב. השכונה נבנתה על בסיס עקרונות מפעל השיכון ההסתדרותי: על אדמות קרן קיימת לישראל; בסיוע קופת פועלי ארץ ישראל (קפא"י) וקרן היסוד; הבתים נבנו על ידי 'סולל-בונה'; הבניה שימשה כהכשרה מקצועית לפועלי בניין.

בשנים 1925-1924 נעשו נסיונות נוספים להקים שכונות פועלים במקומות אחרים בארץ, אך הם נכשלו, בעיקר בשל חוסר ניסיון. בוועידת ההסתדרות השלישית בשנת 1927 הוחלט להקים 'מרכז לשכונות עובדים', שיהיה אחראי על הפצת הרעיון של שכונות פועלים, על רכישת הקרקע, על התכנון, על פיתוח הקרקע והבניה, על המימון ועל ארגון המשתכנים. בשנים 1932-1928 הקים המרכז בצפון תל אביב שכונות עובדים, בהן כ-250 בתים. בשל יוקר הקרקע העירונית, הוקצה לכל בית חצי דונם אדמה, לעומת שנים וחצי דונם שהוקצו לכל מתישב בשכונת ברוכוב.

בעקבות העליה המתמדת במחירי הקרקע הוחלט לעבור לבנית בתים משותפים גדולים, שכונו 'מעונות עובדים'. בשנת 1932 נבנה בצפון תל אביב בנין ראשון בן 16 דירות - מעונות עובדים א'. בשנת 1934 הוקמה חברת מניות הסתדרותית, 'שיכון - חברה לשכונות עובדים בע"מ', אשר החליפה את ה'מרכז לשכונות עובדים'. הקמתם של 'מעונות העובדים' נמשכה, ועד שנת 1937 נבנו בתל אביב, בחיפה ובירושלים 15 בתים משותפים כאלה ובהם יותר מ-700 דירות.

'מעונות העובדים' לא נתנו מענה לציבור הפועלים הרחב, בעיקר לחסרי המקצוע, שהכנסתם מעטה. לכן הוחלט לבנות 'קריות פועלים', ישובים בהם יגורו אלפי משפחות עם מוסדות חברתיים ותרבותיים משלהם. כך הוקמו קרית חיים בשנת 1932, קרית עבודה בשנת 1936 וקרית עמל בשנים 1939-1936.

אחרי מלחמת העולם השניה נבנו שיכוני הפועלים בעיקר עבור חיילים משוחררים, לדוגמא, יד אליהו בתל אביב. לאחר קום המדינה החלה תנופת בנייה גדולה בכל רחבי הארץ. הבנייה ההסתדרותית השתלבה בה כשהיא שומרת על יחודה בהקמת שכונות פועלים מיוחדות. כך הוקמו שיכונים עבור אנשי צבא קבע (צהלה, נווה צה"ל ועוד) ו'שיכוני ותיקים' עבור חברי הסתדרות ותיקים שביקשו לרכוש דירות בתנאים נוחים. בשנת 1955 התאחדו חברות השיכון ההסתדרותי 'שיכון' ו'מעון לעובד' במסגרת חברת 'שיכון עובדים'

כשהחל משרד השיכון לבנות שיכונים בהיקף גדול עבור כלל הציבור, איבדה הבניה ההסתדרותית את יחודה. עם זאת, קבוצות שונות של עובדים (עתונאים, עובדי חברת חשמל, עובדי קופת חולים ועוד) שהתארגנו באגודות שיכון, הקימו בעזרת ההסתדרות בתים משותפים לחבריהן. במהלך השנים החלה התפוררות של האגודות השיתופיות,שבמסגרתן התאגדו דיירי שכונות העובדים, ורבות מהן התפרקו. הבנייה ההסתדרותית, שנעשתה במסגרת חברת הבניה ההסתדרותית 'שיכון עובדים' היתה לחלק מענף הבניה הכללי במדינת ישראל.