בתחילת 1977 היה מצבה של מפלגת העבודה קשה. הדימוי של המפלגה ומנהיגותה נפגעו קשות בשל הסכסוך בין ראש הממשלה יצחק רבין לבין שר הבטחון שמעון פרס, פרשיות שחיתות שנקשרו במפלגה ושביתות והשבתות במשק. באפריל 1977 בעקבות גילוי חשבון הדולרים בארצות הברית של לאה רבין פרש רבין מראשות הממשלה ומהנהגת מפלגת העבודה והוחלף על ידי פרס.
לבחירות שנערכו ב-17 במאי 1977 הגיע 'המערך' (שכלל את מפלגת העבודה ומפ"ם) כשהוא מוכה ומסוכסך. מצבה של המפלגה השתקף בתוצאות הבחירות: 'המערך' ירד מ-51 מנדטים ל-32, 'הליכוד' עלה מ-39 מנדטים ל-43, התנועה הדמוקרטית לשינוי (ד"ש), רשימה חדשה בראשות יגאל ידין, שאליה חברו פעילים לשעבר ממפלגת העבודה, קיבלה 15 מנדטים, רובם על חשבון 'המערך'.
אחרי הבחירות הקים מנחם בגין ממשלת ימין-דתיים-חרדים, שאליה הצטרפה ד"ש כעבור חודשים אחדים. מפלגת העבודה,
ממשיכתה של מפא"י ההיסטורית, מצאה עצמה לראשונה באופוזיציה, אחרי כמעט חמישים שנה בהנהגת הישוב, מדינת ישראל והתנועה הציונית.
