מועצת הפועלות הוקמה בעקבות הכרתם של ראשי תנועת הפועלים בבעיות היחודיות של ציבור הפועלות. מטרותיה ויעדיה של מועצת הפועלות לא הוגדרו מראש אלא התפתחו במהלך השנים בהתאם לצרכים המשתנים של ציבור הפועלות. מועצת הפועלות עסקה בענייני האשה העובדת, בקליטת נשים עולות, בהקמת מסגרות עבודה והכשרה לנשים, בפעילות חינוכית וחברתית בקרב נשים, נוער וילדים, בחיזוק השפעתן של הפועלות על חיי הציבור בארץ ובהבטחת ייצוגן של הנשים במוסדות ההסתדרות הכללית ובמוסדות הציבוריים הכלליים.
במקביל לבחירות לוועידת הסתדרות המתקיימות אחת ל-4 שנים, בחרו חברות ההסתדרות את נציגותיהן לוועידת הפועלות. ועידה זו בחרה את מועצת הפועלות, גוף שפעל במקביל למועצת ההסתדרות. המועצה בחרה מזכירות ארצית וכן מזכירות מצומצמת. בראש מועצת הפועלות ומוסדותיה השונים עמדה מזכ"לית. בתפקיד זה כיהנו עדה מימון בשנים 1930-1921, בבה אידלסון בשנים 1974-1930 ותמר אשל בשנים 1976-1974. הירחון 'דבר הפועלת' שימש בשנים 1976-1934 כבטאונה של מועצת הפועלות.
בשנת 1934 הוקם 'ארגון אמהות עובדות' כארגון ארצי שמטרתו לאגד את חברות ההסתדרות העובדות במשק ביתן בלבד. ארגון זה פעל בתיאום עם מועצת הפועלות וסניפיו היו כפופים למועצות הפועלים. תפקידי הארגון היו: א. דאגה לילד - באמצעות הקמת מעונות יום, בתי תינוקות, מועדוניות, קיטנות ובתי הבראה, מטבחים מרכזיים, פנימיות וגני ילדים בשכונות; ב. עזרה לחברה - באמצעות ארגון קורסים במשק בית, בתפירה ובמלאכת יד, וכן עריכת פעולות תרבות, השכלה ופנאי לנשים.
בשנת 1970 התמזגו מועצת הפועלות ו'ארגון אמהות עובדות' במסגרת נעמת.
