עם עלותם ארצה היו עובדים, שכירים ופועלים מצטרפים באופן אוטמטי להסתדרות, שהיתה אז הגוף העיקרי והיחיד למעשה, שאיגד עובדים. בשנת 1935 פרשה מן ההסתדרות קבוצת חברים שהשתייכה ל'ארגון הציונים הכלליים', במטרה להקים עבור חבריה איגוד ארצי ייחודי. כוונתם היתה להקים הסתדרות שתספק לחבריה שירותים מקבילים לאלו שניתנו לחברי ההסתדרות הכללית אך תהיה מזוהה בעמדותיה עם 'ברית הציונים הכלליים'. ארגון זה חרת על דיגלו מאבק להסדר לאומי של עניני העבודה על יסוד בוררות חובה, שלילת מלחמת המעמדות ודרישה לקמת לשכות עבודה משותפות עם נותני העבודה.
עם סיום מלחמת העולם השניה התפרק הארגון ורוב חבריו שבו להסתדרות הכללית.
לקראת הבחירות לועידת ההסתדרות השמינית בשנת- 1956 שבו חברי הציונים הכללים בהסתדרות להופיע ברשימה עצמאית משל עצמם - 'איגוד העובדים הציונים הכלליים'. הגוף הזה הפך מאוחר יותר, בשנות השישים לחלק מגח"ל ואחר כך בשנות השבעים לליכוד.
