תנועת העבודה בארץ ישראל אימצה את עקרון העזרה ההדדית מתחילתה בימי העליה השניה. התנאים המיוחדים בארץ הקשו על החלוצים וחייבו שיתוף פעולה מירבי והקמת שירותי עזרה הדדית. העקרונות הסוציאליסטיים שהינחו אותם חיזקו מגמה זאת. עם הקמת ההסתדרות הכללית התקבל עקרון העזרה ההדדית כאחד מארבעת היסודות עליהם בנויה ההסתדרות, לצידם של איגוד מקצועי, משק הפועלים וחינוך ותרבות.
ההסתדרות מימשה את עקרון העזרה ההדדית בדרכים רבות ושונות. המערכת ההסתדרותית מיסודה הבטיחה עזרה של הכלל לפרט. ההסתדרות עודדה עליה לארץ, ללא חשש מתחרות עם עבודת מהגרים זולה, והתחלקה עם העולים בכל הישגיה. כל המוסדות והארגונים של ההסתדרות הבטיחו עזרה ושיוויון בקבלת שירותים, הגנה ותמיכה לכל החברים - חלשים וחזקים, חדשים וותיקים, צעירים ומבוגרים - בהתאם לעקרון העזרה ההדדית. כל חברי ההסתדרות נהנו מהגנה מקצועית, מהסכמי העבודה הקיבוציים ועוד
נוסף על ישומו של עקרון העזרה ההדדית בחיי היום יום, הקימה ההסתדרות שורה ארוכה של מוסדות שפעילותם מבוססת על עקרון העזרה ההדדית, בהם: קופת חולים הכללית, 'משען', 'דור לדור', 'מציב', קופות גמל ופנסיה. מוסדות אלה מספקים שרותים לפי העקרון 'מכל אחד לפי יכלתו ולכל אחד לפי צרכיו'.
המסגרות השיתופיות והקואופרטיביות שפעלו במסגרת ההסתדרות מבוססות אף הן על עקרון העזרה ההדדית. הקיבוצים, המושבים, הקואופרטיבים, האגודות השיתופיות לסוגיהן יישמו את העקרון הלכה למעשה. קרנות שונות של ההסתדרות, כגון הקרן להשכלה גבוהה והקרן להשתלמות, פעלו לפי עיקרון זה בהפנותן משאבים של כלל חברי ההסתדרות אל החברים שנזקקים להם יותר.
פעולותיה הרבות של ההסתדרות בתחום העזרה ההדדית תרמו תרומה חשובה לליכוד ולגיבוש של החברה הישראלית.
