כור תעשיות בע"מ

ההסתדרות הכללית הקימה בארץ ישראל מפעלי תעשיה שמטרותיהם הן: לנצל את חומרי הגלם המקומיים; לספק מקומות עבודה לתושבים ולעולים; לשפר את מאזן התשלומים באמצעות יצור תחליפים למוצרים מיובאים והגברת היצוא; לשמש בסיס לתעשיה בטחונית עצמאית; לספק מסגרת להכשרת פועלי תעשיה עבריים. ההסתדרות ביקשה להבטיח שמפעלי התעשיה שיוקמו במסגרתה יהיו בבעלות ציבורית של תנועת העבודה, אשר תוכל לשלוט עליהם ולכוון את התפתחותם. בתחילה פעלו מפעלי התעשיה במסגרת 'סולל בונה'. בשנת 1944 הוקמה 'כור' כחטיבה בתוך במטרה לרכז במסגרת מנהלית אחת את כל מפעלי התעשיה של הקונצרן.

בשנת 1958בעקבות ארגון מחודש של 'סולל בונה', נעשתה 'כור' לקונצרן עצמאי, לזרוע התעשיתית העיקרית של חברת העובדים. 'כור' גדלה והתחזקה והפכה תוך זמן קצר לקונצרן הגדול ביותר במדינת ישראל. בסוף שנות ה-70 כלל קונצרן 'כור' למעלה מ-100 מפעלים בישראל, כ-10 מפעלים בעולם וכ-100 חברות שיווק ושרותים. מפעלי 'כור' פעלו במסגרת תשע קבוצות נפרדות: קבוצת המתכת והפלדה, קבוצת הכימיה, קבוצת מוצרי המזון והצריכה, קבוצת החשמל והאלקטרוניקה, קבוצת 'תאדיראן', קבוצת הסחר ('כור סחר בע"מ'), חטיבת הקרמיקה, חטיבת הזכוכית וחטיבת המלט.

בשנים 1988-1988 נקלעה 'כור' למשבר כלכלי עמוק. בוצעה תוכנית הבראה שכללה שינויים יסודיים בארגון, פיטורי עובדים ומכירת חלק מהמפעלים. תכנית ההבראה הצליחה ובשנים 1995-1991 חזר קונצרן 'כור' להרוויח. בשנת 1995 נרכשה השליטה ב'כור' על ידי קבוצת שמרוק מקליפורניה בראשות סטנלי גולד. בשנת 1997 מכרה קבוצת שמרוק את מניותיה לקבוצת קלארידג' הקנדית בראשות צ'רלס ברונפמן. הקבוצה מכרה את האחזקות במפעלי התעשיה המסורתית והתמקדה במפעלי טלקומוניקציה, אלקטרוניקה צבאית ואגרוכימיה. בשנת 2006 נרכשה השליטה ב'כור' על ידי קבוצת אי.ד.בי. בראשות נוחי דנקנר.