במסגרת ההתיישבות העובדת נכללות כל נקודות ההתיישבות בארץ הקשורות להסתדרות הכללית והמאורגנות במסגרת הסתדרות הפועלים החקלאיים. הכוונה היא: לקיבוצים על זרמיהם השונים, מושבי עובדים, מושבים שיתופיים וכן חקלאים זעירים וחברי ההסתדרות במושבות. הצורה הכלכלית-חברתית של המתיישבים והיישובים נתונה לבחירתם החופשית בתנאי שהם מתאמים לעקרונות ההתיישבות העובדת, שנקבעו בוועידה השלישית של הסתדרות הפועלים החקלאיים. עקרי העקרונות הם: התיישבות על קרקע הלאום של הקרן הקיימת לישראל; עבודה עצמית של המתיישב; שוויון בשטח הקרקע ושוויון בזכויות ובחובות של המתיישבים ועזרה הדדית.
ראשית ההתיישבות העובדת במושב הפועלים עין גנים, מושב הפועלים הראשון, שהוקם בשנת 1908; דגניה א', הקבוצה הראשונה, שנוסדה ב- 1909; מרחביה, הקואופרציה ממדרשו של פרנץ אופנהיימר; שנוסדה ב- 1910, נהלל, מושב העובדים הראשון, שנוסד ב- 1921; וכפר חיטים המושב השיתופי הראשון.
ההתיישבות העובדת מלאה תפקיד חשוב בהתיישבות היהודית בארץ ישראל. תפקידה בא לידי ביטוי הן בפעילות המעשית בהתיישבות, בפיתוח ענף החקלאות, בהתנחלות בחבלי ארץ קשים מבחינה מדינית ובטחונית, בהגדרת גבולות המדינה היהודית ובגיבוי שנתנה לארגונים הלוחמים עוד בטרם הקמתה. אך לא פחות מכך בעיצוב האתוס הציוני של החברה היהודית בארץ ישראל ובפעילות בתחומי החברה, התרבות החינוך והספרות.
הארגונים האזוריים של ההסתדרות הכללית של העובדים טיפלו בקניות מרוכזות של היישובים, בהקמת מפעלים ותשתיות משותפות. "תנובה", שהיתה המוסד הראשי לשיווק התוצרת החקלאית, ו"המשביר המרכזי", כמוסד לקניות סיטונאיות, פעלו בשילוב עם המרכז החקלאי שטיפל בפיקוח על הפעולות המשותפות בהתיישבות.
מחלקת ההתיישבות של ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית, וכן משרד החקלאות של ממשלת ישראל מטפלים במכלול ענייני ההתיישבות העובדת.
הקליקו על המדורים 
