בעקבות עלילת דמשק ואירועים אנטישמיים נוספים התארגנה בצרפת קבוצה של אנשי רוח ואישי ציבור יהודים אשר הקימה בשנת 1860 את ארגון כי"ח, הארגון הבינלאומי הראשון של יהודים. הנשיא הראשון של הארגון היה המדינאי הצרפתי אדולף כרמיה, שעמד בראש הארגון עד לפטירתו בשנת 1880. מטרות הארגון היו: מאבק באנטישמיות, קידום מעמדם של היהודים בעולם, מאבק לשוויון זכויות והקניית השכלה ומקצוע ליהודים. סיסמת הארגון, 'כל ישראל ערבים זה לזה', מבטאת את רוח האחריות ההדדית.
ארגון כי"ח פעל למען זכויות היהודים במישור המדיני באמצעות מגעים דיפלומטיים, השתתפות בכנסים בקונגרסים בינלאומיים והפצת פרסומים נגד האנטישמיות. אולם, עיקר פעילותו של הארגון היתה בתחום החינוך, בעיקר בצפון אפריקה ובמזרח התיכון. בשנת 1862 הוקם בית ספר ראשון במרוקו ובהמשך הוקמה רשת ענפה של בתי ספר לילדים יהודים בארצות המזרח, בארץ ישראל, באירופה ובדרום אמריקה. בארץ ישראל הקימה כי"ח בשנת 1870 את בית הספר החקלאי הראשון, 'מקווה ישראל, ביוזמתו של חבר הוועד המרכזי של הארגון, קארל נטר. בבתי הספר נלמדו מקצועות כלליים (שאינם קשורים ליהדות) וגם מלאכות שונות במטרה להקנות לתלמידים מקצוע מפרנס. שפת הלימוד במוסדות כי"ח היתה צרפתית, והשליטה בשפה זו סייעה לבוגרים להשתלב בשוק העבודה ולהגר מארצות האיסלאם אל מדינות המערב. הוקדש מקום גם ללימודי יהדות והלשון העברית, אולם מגמת בתי הספר לא היתה ציונית.
פיעלותה של כי"ח הגיע לשיאה בראשית המאה העשרים ולאחר מלחמת העולם הראשונה כאשר ארגנה בשנת 1919 מפעל סיוע נרחב ליהודי פולין ובשנת 1922 מפעל הצלה לנפגעי הרעב בברית המועצות.
בעקבות הקמתה של מדינת ישראל והעליה הגדולה לארץ נסגרו מרבית בתי הספר של הארגון ברחבי העולם. בשנת 1950 הועברו בתי הספר של כי"ח בישראל לאחריותו של משרד החינוך, אך הארגון ממשיך לתרום להם. הארגון עבר להקדיש את עיקר מאמציו לטיפוח המהגרים היהודים שהגיעו לצרפת מצפון אפריקה. בתי ספר של הרשת עדיין פועלים בצרפת, בבלגיה ובדרום אמריקה.