אילניה (סג'רה) - מושבה

קבוצה של חובבי ציון רכשה את אדמות סג'רה בשנת 1890 וניסתה להתישב במקום, אולם נאלצה לעזוב. בשנת 1899 נמכרו האדמות לחברת יק"א שהקימה במקום את חוות סג'רה להכשרת פועלים חקלאיים להתיישבות. בשנת 1902 ביקשו עשרה מפועלי החווה להיות אריסים של יק"א: לקבל קרקע ואמצעי יצור ולמסור בתמורה חלק מהיבול. הצעתם התקבלה והאריסות שהקימו הפכה בהמשך למושבה. בין הפועלים הראשונים בחווה והמתיישבים הראשונים במושבה היו אנשי היישוב הישן מצפת, אנשי עליה ראשונה, קבוצת עולים מכורדיסטן ומשפחות גרים מרוסיה. החיים בישוב לא היו קלים. המתישבים סבלו ממחסור במים, מסיכסוכים עם השכנים הערבים, מבצורת ופגעי טבע אחרים וממגפות במשק החי.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, גויסו איכרי סג'רה לצבא התורכי והועסקו בחטיבת עצים, בסלילת כבישים וכו'. בשנת 1917 התגיסו תושבי המושבה לעזרתם של מגורשי תל אביב ויפו ואירחו אותם בישובם, כיתר תושבי הגליל. במאורעות 1929 ובמאורעות 1939-1936 הותקפה המושבה על ידי תושבי הכפרים הערביים השכנים ונגרמו אבידות בנפש וברכוש. המושבה המשיכה לסבול מהמחסור במים, ולכן לא היתה אפשרות להרחיבה ובני הדור הצעיר נאלצו לעזוב את המקום.

במלחמת העצמאות עמדה סג'רה במוקד הקרבות להגנת הגליל התחתון. המושבה סבלה מירי מהכפרים הסמוכים סג'רה ולוביה. הכביש בין טבריה ועפולה, שהיה בשליטה ערבית, היה גם הוא למוקד קרבות. 'צבא ההצלה' של קאוקג'י, במהלך פלישתו לגליל התחתון, ניסה פעמיים לכבוש את סג'רה בליווי הפצצות מן האוויר, כבש את המוצבים הסמוכים למושבה ונעצר בשערי הישוב. במבצע 'דקל' ביולי 1948 נכבש האזור על ידי כוחות צה"ל וקו החזית התרחק מהמושבה.