מושב הפועלים הראשון בארץ. המושב התבסס על עקרונות של עבודה עצמית ועזרה הדדית, ויש הרואים בו את מושב העובדים הראשון. כיום המושב הוא שכונה ורחוב במרכז פתח תקווה. שם המושב סימלי ונועד לתאר את אופי היישוב: שכונת גנים ורווחה עבור הפועלים המתיישבים. 'עין גנים' היתה עיר לויים בנחלת שבט יששכר בתקופת ההתנחלות, המזוהה כיום עם ג'נין.
המושב הוקם בשנת 1908 על ידי קבוצת פועלים, חברי 'הפועל הצעיר', רובם אנשי העלייה השנייה, שהועסקו עד אז אצל איכרי המושבה פתח תקווה. האיכרים העדיפו להעסיק פועלים ערבים, שהיו כח אדם זול ויעיל יותר, ולכן החליטו הפועלים להתאגד ולבנות לעצמם בית ומשק קטן לצדו כדי לשפר את מצבם הכלכלי. הפועלים רכשו 522 דונם אדמה בחלקו הדרומי של הכפר פג'ה. האדמה נקנתה בכספי הפועלים ובעזרת הלוואה שקיבלו מבנק אפ"ק.
המושב תוכנן מלכתחילה כרחוב, כשחלקות הפועלים משני צדדיו. הקרקע חולקה באופן שווה בין שלושים ואחת המשפחות. בצדו הצפוני של הרחוב השתרעו חלקות נוספות ששימשו לעיבוד חקלאי אינטנסיבי יותר ולמרעה. במרכז המושב הוקצו קרקעות למבני ציבור ולמגורים של עובדי ציבור כגון מורים וחנוונים.
תקנות המושב נוסחו ברוח העלייה השנייה הסוציאליסטית. המתיישבים חויבו לעסוק בחקלאות בעצמם ולא להיות 'מנהלי עבודה' כדוגמת איכרי פתח תקווה. היתה חובה להעסיק במידת הצורך אך ורק פועלים יהודיים לפי העיקרון של עבודה עברית. נקבע כי כל חבר יהיה בעליה של חלקה אחת בלבד, כדי למנוע פערים כלכליים, וכי השפה השלטת במושב תהיה עברית.
עד מהרה הפכה עין גנים למרכז החברתי והתרבותי של אנשי העלייה השנייה. במקום התגוררו ופעלו בכירי האידיאולוגים ואנשי הרוח של תנועת העבודה: אהרון דוד
גורדון, ברל כצנלסון, יוסף חיים ברנר, יעקב רבינוביץ, דוד שמעוני, ש"י עגנון ועוד, וכן גם רבים מראשי תנועת העבודה: דוד בן גוריון, שמואל דיין ואחרים. בעין גנים הוקמו מוסדות מרכזיים של ההתיישבות העובדת. בשנת 1911 הוקמה 'הסתדרות הפועלים החקלאיים'. רעיון מושב העובדים התפתח והתגבש בעין גנים, ובשנת 1920 התכנס במושב 'הארגון להקמת מושבי עובדים בארץ ישראל'. עד מהרה היתה עין גנים למיתוס ומקור השראה ליישוב
העברי המתפתח.
בשנת 1937 הוכרזה פתח תקווה כעיר על ידי שלטונות המנדט הבריטי. ההכרזה גרמה לתנופת בנייה בעיר. פתח תקווה גדלה והלכה והתקרבה לעין גנים. בשנת 1940 סופח המושב רשמית לפתח תקווה ובמהלך השנים הוא איבד את הייחוד שלו. השטחים החקלאים הלכו והצטמצמו והבתים המקוריים נהרסו בהדרגה. התופעה הגיעה לשיאה בשנות השמונים, וכיום נותרו רק שרידים מעטים מאוד מהמושב. השריד העיקרי הוא שמו של הרחוב שבעבר היווה את המושב.
הקליקו על המדורים 
