המייסדים הם חברי שתי הכשרות פלמ"ח: הכשרת אבוקה של 'התנועה המאוחדת' והכשרת חניתה של 'הנוער העובד'.

חברי הכשרת אבוקה הם בוגרי חברת נוער של תנועת 'גורדוניה' בחולדה. הם קיבלו הכשרה בחולדה ובאבוקה, התגייסו לפלמ"ח: חלקם בדצמבר 1947 היתר במרס 1948. שירתו בחטיבת 'יפתח' והשתתפו בקרבות בצפון, במרכז ובדרום. השתחררו בנובמבר 1948.

חברי הכשרת חניתה הם חניכי 'סלבינו', מוסד לילדים יתומים ניצולי שואה באיטליה, שעלו ארצה בשנת 1946 באניית המעפילים 'אנצו סירני'. אחרי עלייתם ארצה התחנכו בחברת נוער עולה בחניתה, התגייסו לפלמ"ח: חלקם בדצמבר 1947, והיתר במרץ 1948 ושירתו בחטיבת 'יפתח' והשתתפו בקרבות בצפון, במרכז ובדרום.

במרץ 1948 התאחדו הכשרות חניתה ואבוקה. בינואר 1949 השתחררו חברי שתי ההכשרות. שלושה חברים מהכשרת מולדת הצטרפו אליהם. לאחר ויכוח בין שני פלגי ההכשרה על מקום היישוב החדש, הוחלט להתיישב בנקודת המפגש של גבול ישראל-לבנון. ב-5 בינואר 1949 עלה הקיבוץ על הקרקע. בתחילה גרו המתיישבים על שפת הים, אחרי כן עברו למקום הקבע על גבעה.

במהלך השנים הצטרפו גרעיני השלמה מ'התנועה המאוחדת', 'הצופים', 'הנוער העובד והלומד' ו'הבונים-דרור'. וכן נקלטו בוגרי חברות נוער שהתחנכו במקום, משפחות ובודדים. חברי הקיבוץ רצו להקים קיבוץ ימי ולעסוק בדיג, אך כעבור שנים אחדות ויתרו על כך. כיום הקיבוץ מתבסס על חקלאות, תעשייה ותיירות. הקרבה לגבול מחייבת היערכות מתאימה מבחינה בטחונית: בניית מקלטים, מיגון של מבני המגורים, שמירות וכוננויות.