בשנת 1906 הוקמה במקום מושבה טמפלרית על ידי בניהם של מייסדי המושבה הגרמנית בחיפה. במלחמת העולם השנייה שמשה המושבה כמחנה מעצר לאזרחים גרמניים. בתום המלחמה פונו הגרמנים מהארץ.

ב-17 באפריל 1948, במהלך מלחמת העצמאות, נכבש האזור על ידי כוחות חי"ש ו'הגנה'. במקום התיישבו חברי ארגון 'החורש' מאוסטריה, שקיבלו הכשרה בנהלל, ישבו משנת 1940 בחוות שטוק (היום תחנת הנסיונות 'נווה יער'), ושם המתינו לעלייה על הקרקע. חברי הארגון התיישבו בחציו המערבי של המושב והקימו מושב עובדים. חלקו המזרחי של הישוב שימש עד 1951 כבסיס לקורס מ"כים. עם עזיבת צה"ל עבר גם חלקו השני של המושב לידי המתיישבים. לחברי הגרעין המיסד הצטרפו בני מושבים בעיקר מנהלל וחברי ארגון 'רקנטי' מרמות נפתלי. בכל אחד מבתי הגרמנים התיישבו 3-4 משפחות. מאוחר יותר נבנו בתי סוכנות אשר הוגרלו בין החברים. חלק מהמתיישבים נשארו לגור בבתים הטמפלרים. בשנת 1991 נבנתה למושב הרחבה.

חלק מהתושבים מתפרנסים עדיין מחקלאות (רפת, מטעים, גידולים שדה). רבים מתפרנסים מעבודות חוץ ומתיירות.

שם היישוב לקוח משמו של יישוב יהודי קדום המוזכר בתנ"ך: 'וקטת ונהלל ושימרון וידאלה ובית לחם ערים שתים עשרה וחצריהן' (יהושע י"ט, ט"ו). כדי להבדיל בין היישוב לבין בית לחם שביהודה נוסף התואר 'הגלילית'.

,