קיבוץ דברת נוסד על ידי שלוש קבוצות צעירים שעלו לארץ מגרמניה ומאוסטריה. בינואר 1938 הגיעה חברת נוער של חברי 'הבונים' מגרמניה לכפר יהושע. ביוני 1938  הגיעה קבוצה של חברי 'מכבי הצעיר' מאוסטריה, שעלו לארץ כמעפילים, לכפר החורש. באוגוסט 1938 הגיעה חברת נוער של חברי 'מכבי הצעיר' מגרמניה לכפר יחזקאל. 

באוגוסט 1939 עברו ראשוני החברים של הקבוצה האוסטרית מכפר החורש לגבעת בוסט בחדרה והקימו שם את קבוצת 'מדורות'. חברי שתי הקבוצות האחרות יצאו להכשרה באשדות יעקב. בשנת 1941 הצטרפו חברי הקבוצה מכפר יחזקאל ל'מדורות'. בשנת 1942 הקימו חברי הקבוצה מכפר יהושע את קבוצת 'זרעים' ליד מעיין חרוד. חברי הקבוצה התפרנסו מעבודות חוץ וממפעלי עזר קטנים.

בינואר 1944 התאחדה קבוצת 'מדורות' עם קבוצת 'זרעים' ועברה למעיין חרוד. הקבוצה המאוחדת החלה לפתח משק עצמאי, אולם המחסור בקרקעות והארעיות במקום היקשו על כך. בשנת 1946 נולדו הילדים הראשונים והקיבוץ הצטרף ל'חבר הקבוצות'.

ב-31 באוקטובר 1946 עלתה קבוצת חלוץ על הקרקע בדברת תחתית. בתחילה היתה דברת נקודת שמירה ובסיס לעיבוד ראשוני של האדמות. מרבית החברים והמשק נשארו במעיין חרוד. כעבור מספר חודשים עברו כמחצית מהם לדברת. באוקטובר 1947 רכשה קק"ל כ-300 דונם בדברת עילית הסמוכה. 

במלחמת העצמאות סבל הקיבוץ מהתקפות של ערבים מהגלבוע. ילדי הקיבוץ פונו לקבוצת גבע. במרץ 1948 הצטרפו לקיבוץ גרעין מהולנד וגרעין 'החותרים'. בתחילת אפריל 1948 עזבו כוחות הלגיון הירדני את האזור. ב-7 באפריל החלו חברי הקיבוץ לעבור לנקודת הקבע בדברת עילית (בשדות המושבה הנטושה מחנה ישראל, ששכנה במקום בשנים 1927-1925). בחודשים הבאים הושלמה העברת כל חברי דברת למקום הקבע. בקיבוץ הוקמו מבני ציבור וצריפים ראשונים. המשק החקלאי התפתח: הורחב ענף הפלחה; הוקמו דיר צאן, מחסן תבואות ורפת; ניטעו כרמי זיתים וענבים ומטע תפוחים. המשק חובר ל'מקורות' ונרכשו גנרטורים.

בשנות ה-50 הורחבו הענפים החקלאיים: מטעים, לול, רפת ופלחה. נרכשו  טרקטורים ונבנו אסם, לול, רפת, מדגרה קטנה, נגריה, מסגריה, מוסך וחשמליה. נקלטה חברת הנוער הראשונה. מספר החברים גדל והגיע למאה ויותר.

בשנות ה-60 המוקדמות התרכז הקיבוץ במספר ענפים כמו שלחין, פלחה, לול פטום ורפת. ננטשו ענפים קטנים או עתירי עבודה שכירה או בעלי פוטנציאל רווחיות מועט. נבנה שיכון ותיקים ראשון. הוקמו  מבני ציבור כמו בריכת שחיה ומגרשי ספורט. בשנות ה-60 המאוחרות פותחו שטחי המשק ושירותי הצריכה. נוספו חדרי קירור במטבח, מקררים לחברים, מועדון לחבר, מחסן ומתפרה. הוגדלו שטח הכותנה, הרפת והמלונים. אוחדו הפלחה והשלחין.

בשנות ה-70 שיגשג המשק החקלאי, בעיקר בענפי הצומח (כותנה ופלחין), הרפת, הלול והפרדס. הפונדק שהוקם בשנת 1971 נחל הצלחה רבה. חדר האוכל שופץ ועבר להגשה עצמית, נרכשו טלוויזיות. נחפר מאגר המים הראשון עם בית קשת ונבנה מפעל 'יתד יהלומי תעשיה דברת'. בשלהי שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 סבל הקיבוץ מהמיתון במשק. התעשייה לא הצליחה להתרומם, הפונדק התפתח ,אולם ענפי החקלאות סבלו מרווחיות נמוכה. בקיבוץ נקלטו משפחות וגרעיני נח"ל, שחלקם מחבריהם נשארו בקיבוץ. הוחלט לבצע מעבר ללינה משפחתית.

בשנות ה-80 נבנו שכונות נוספת בשיכוני הלינה המשפחתית וכן שיכון נעורים. נקלטו חברים חדשים והמשק התייצב סביב כ-190 חברים. בשנת 1987 הוקם מפעל m.d.t, שנסגר כעבור שנתיים תוך גרימת הפסדים כבדים לקיבוץ, אשר הובילו לעשור של קיפאון.

בשנות ה-90 הצטרף דברת להסדר הקיבוצים. מפעל 'יתד' נמכר. הוקמו מספר יזמויות ואחרות נסגרו וכן ניתן אישור ועידוד לחברי הקיבוץ למצוא פרנסתם מחוץ לקיבוץ. נקלטו מספר משפחות וכן גרעינים, שחבריהם לא נשארו בקיבוץ. הפונדק נסגר ובמקומו נפתח ה'אורחאן' שאינו מניב הכנסות לקיבוץ. בשנות ה-90 המאוחרות, עקב הצמצום בהכנסות והגידול בהוצאות המשקיות, נקלע דברת  למשבר כלכלי קשה. הופעלה תכנית להבראת הקיבוץ והחלו תהליכי הפרטה.

בשנות האלפיים נמשכו תהליכי ההפרטה ושינוי אורחות החיים. במטרה לשפר את מצבו הכלכלי של הקיבוץ הוכנסו שותפים לענפי המשק, בוצעו השקעות וננקטו צעדי התיעלות בענפי השירות. חברי הקיבוץ מתפרנסים כיום מחקלאות (גידולי שדה, פרדס, מטעים, רפת, לול, 'הומוס דברת' ליצור דשן אורגני), מסחר (אורחאן דברת), תיירות (לינה כפרית), שירותים (קייטרינג, דיור מוגן), עסקים קטנים ועבודות חוץ. בסמוך לקיבוץ נבנתה שכונת הרחבה קהילתית.