אחד משלושת המצפים שהוקמו בנגב בשנת 1943 (האחרים - רביבים וגבולות). המצפים הוקמו במטרה לשמור על קרקעות שנרכשו במקום, לערוך ניסויים בחקלאות בתנאי מדבר ולהשפיע על הגבולות העתידיים של המדינה. המייסדים היו חברי ארגון 'היוגב', שהורכב משלוש קבוצות של בוגרי עליית הנוער מגרמניה ומאוסטריה, שהתארגנו בשמרון ליד נהלל. בשנת 1939 הצטרפה אליהם קבוצה של ילידי הארץ ועולים מרומניה.

בעת העלייה על הקרקע מנה הגרעין כ-40 איש ומטרתם של המתיישבים היתה להקים מושב עובדים. ב-9 באוגוסט 1943 עלתה על הקרקע קבוצת חלוץ מחברי הארגון. המצפה שהוקם כלל מבנה של טירה (חצר מרובעת עם מגדל, חדרים ומחסנים מוקפים חומה) וצריפים ואוהלים חלקם מחוץ לחומה. למרות התנאים הקשים והמחסור במים הצליחו המתיישבים לפתח משק חקלאי שכלל גידולי פלחה, משק חי ומטעים. הסתבר שבניגוד לדעתם של מומחים ניתן לגדל במקום את מרבית הגידולים, אם רק יסופקו המים הדרושים. היו נסיונות להקים מפעל לחומרי בניין ובתי מלאכה. הוקמו משפחות, נולדו ילדים והאווירה במקום היתה אופטימית.

ב-29 בנובמבר 1947, בעקבות החלטת האו"ם על הקמת מדינה יהודית, הושם בית אשל במצור. באר שבע השכנה הפכה לאויב גלוי והבדואים בסביבה התנכלו ליישוב. על הנקודה הגנו בנשקם הדל קומץ מתיישבים ומחלקת פלמ"ח. הצבא המצרי שפלש לתחומי ישראל במאי 1948 השתלט על באר שבע, צר על בית אשל והפגיז אותה בתותחים. המגינים החזיקו מעמד אך היישוב נהרס כליל. באוקטובר 1948 לאחר שחרור באר שבע בידי צה"ל הוסר המצור. בתום המלחמה עזבו המתיישבים את המקום והקימו את מושב היוגב בעמק יזרעאל.

מקור שמו של היישוב בסיפור המקראי על האשל שנטע אברהם בבאר שבע (בראשית כ"א, ל"ג).