גניגר - קיבוץ

מייסדי הקיבוץ היו מעולי העליה השלישית והעליה השניה, ילידי רוסיה ופולין, אשר עבדו במושבות הגליל. חלקם השתייכו לתנועת 'השומר' בפולין וחלקם למפלגת 'הפועל הצעיר' בארץ. באביב 1920 הם התארגנו לראשונה כקבוצה  במושבה יבנאל. בתחילה התישבו חברי הקבוצה בסמוך לדגניה ב' ונקראו דגניה ג', אך בשל מחסור בקרקעות במקום, עברו לעמק יזרעאל. ב-21 באוקטובר 1922 עלו 17 חברי הקבוצה על הקרקע באדמות ג'ינג'ר והחלו בהכשרת האדמות, בהקמת המשק ובנטיעת חורשה וכרם. הם סבלו ממצוקה כספית ומקשיי קליטה במקום. בסוף השנה הראשונה להתישבות בג'ינג'ר הצטרפה אליהם קבוצת 'משמר הוולגה' מרוסיה שישבה בתל צור. בשנת 1924 הגיעה לג'ינג'ר קבוצת 'אחווה' מליטא,  אשר קיבלה הכשרה במקום ובשנת 1926 הקימה את קיבוץ שריד.  

בשנת 1925 הוחלף שם היישוב מג'ינג'ר לגניגר. בשנת 1926 החלה בנית הרפת הגדולה וניטע גן פרי. בשנת 1927 החלה בניית בתי המגורים הראשונים. ניטע כרם נוסף והוקם ענף המכוורת. נקלטה הכשרה של בוגרי גימנסיה 'הרצליה' מתל-אביב. בשנת 1928 נבנה חדר אוכל בסגנון בינלאומי בתכנונו של ריכרד קאופמן. חדר אוכל זה היה בזמנו המשוכלל ביותר בתנועה הקיבוצית. בשנה זאת החלה קק"ל בנטיעת יער בלפור בסמוך לקיבוץ. עבודות היעור סיפקו מקור תעסוקה חשוב לחברי גניגר. בשנת 1929 נבנה בית ילדים דו קומתי. עם פרוץ מאורעות 1929 הוקמו בגניגר ביצורים.

בשנת 1930 נסלל כביש גניגר-מזרע, הותקן מכשיר הטלפון הראשון ונקלטה קבוצת הכשרה מתנועת 'המחנות העולים'. בשנת 1931 הוקם בית ספר בגניגר, בוצע קידוח מים ראשון בכניסה לישוב, ניטע כרם נוסף ונבנה מגדל החמצה (סילו) ראשון. בשנת 1932 נבנו לולים והסתיימו נטיעות יער בלפור (המונה כ-400 אלף עצים). בשנת 1933 נקלטה השלמה מתנועת 'גורדוניה' בפולין, ניתנה הכשרה לקבוצה של בוגרי גימנסיה 'הרצליה' מתל-אביב, הוקם ענף הצאן ובוצע קידוח מים שני. בשנת 1934 החלו להגיע עולים מתנועת 'החלוץ' בגרמניה, נבנו בתים נוספים ורפת שניה. בשנת 1935 נקלטה חברת נוער עולה א' מגרמניה. בשנת 1936 בוצע קידוח מים שלישי ונסלל כביש נהלל-גניגר. עם פרוץ מאורעות 1936 בוצעו הצתות ביער ובקו הנפט והחל גיוס נוטרים. בשנת 1937 נקלטה חברת נוער עולה ב' מגרמניה ונמצאו מים בקידוח השלישי. בשנת 1938 ניטע הכרם החמישי וקבוצה מבוגרי שפיה-בן שמן קיבלה הכשרה בגניגר. בשנת 1939 נקלטה חברת נוער עולה ג' מצ'כוסלובקיה.

בתקופת מלחמת העולם השנייה שירתו חברים רבים בצבא הבריטי והקיבוץ סבל ממחסור בידים עובדות. בשנת 1940 גויסו ראשוני המתנדבים לצבא הבריטי ונבנו בתי מגורים נוספים. בשנת 1941 אישרה קק"ל תוספת קרקע לחמישים משפחות נוספות והכשרת הצופים א' קיבלה הכשרה בגניגר. בשנת 1942 נקלטה חברת נוער עולה ד' מרומניה. נעשה קידוח נוסף ונמצאו בו מים. בשנת 1943 החריף המחסור בעובדים, אך נדחתה הצעה לעבודה שכירה. בשנה זו נקלטה קבוצה מ'ילדי טהרן'. בשנת 1944 נקלטה הכשרה של 'מכבי הצעיר' מבולגריה. בשנת 1945 התקבלו לחברות בוגרי מחזור א' של חברת הילדים וחברת נוער עולה ג'. לקבוצה הצטרפו גם חלק מחברי  קבוצת אבוקה שהתפרקה. בשנה זו הוקמה בגיניגר תחנת נוטרים אזורית. בשנת 1947 נקלטה פלוגת עלייה מארצות הברית וגרעין של ניצולי שואה, נבנה בית קירור והוכנסו מכונות חליבה לרפת.

לפני הקמת המדינה שימשה גניגר בסיס ליחידות הפלמ"ח וכן התקיימו בה קורסים למפקדים של ה'הגנה'. במלחמת העצמאות נבנו מקלטים, תעלות וגדרות תיל סביב הקיבוץ. אחרי שנבלמה פלישת 'צבא ההצלה' של קאוקג'י וכוחותיו הורחקו מעמדותיהם לאורך כביש נצרת הוסר האיום מהקיבוץ. בשנת 1948 נבנה מוסך ונקלטו קבוצת 'אודים' מצ'כוסלובקיה וקבוצת 'בנתיב' של נוער עולה מבולגריה. בשנת 1950 הוקם מפעל הרפיה, נקלט גרעין א' מארגנטינה וחברת נוער מצפון אפריקה. בשנת 1951 התנדבו חברי גניגר לסיוע למעברות בעפולה ובתל-עדשים. בשנת 1952 הגיע לגניגר להכשרה גרעין מארגנטינה. בשנה זו החל לפעול אולפן לעברית והחלה בניתו של חדר האוכל החדש. בשנת 1954 נחנך ביתן החליבה, הוקם אסם ומשפחות מהקבוצה יצאו להדרכה במושבי העולים.

בשנים הבאות המשיכה הקבוצה לגדול ולהתפתח. נבנו מבני ציבור, התפתחו ענפי משק חדשים ונסגרו ענפים בלתי כלכליים.  חברי גניגר אימצו את קיבוץ יזרעאל וסייעו לו בהדרכה ובהכשרת גרעין עולים המיועד ליזרעאל.  במהלך השנים נקלטו בגניגר גרעינים נוספים מארגנטינה, דרום אפריקה ואוסטרליה וכן  גרעין 'שגב' של הנח"ל (בשנת 1961).  בשנת 1972 נרכש מפעל 'פולקס' ליצור יריעות פלסטיק ממגדל העמק. המפעל, שהועבר לגניגר ושמו שונה ל'גניגר - תעשיות פלסטיקה', היה למרכיב מרכזי בכלכלת גניגר. בשנת 1974 הוקם מפעל לקשישים,  'נעם', למוצרים משקיות פלסטיק.  בשנת 1982 נפתח מפעל 'אמיקו' ליצור זבילי קרטון.

באמצע שנות ה-80 סבל הקיבוץ ממשבר כלכלי וחברתי. בשנת 1992 הופעלו חדרי אירוח ונפתח ענף התיירות. בסוף שנות ה-90 צורף שותף חיצוני לניהול שני המפעלים ('פלסטיקה גניגר' ו'אמיקו') שהפכו ביחד לחברת 'גניגר תעשיות'. איחוד המפעלים והכנסת השותף החיצוני איפשרו הצמחת התעשיה ויציאה מהמשבר. מפעל 'פלסטיקה גניגר' מוביל כיום בשטח החממות ומוכר יריעות פלסטיק ברמה גבוהה לענפי החקלאות והתעשייה בארץ ובעולם.

בתחילת שנות האלפיים החלו בקיבוץ תהליכים של הפרטה ושינוי אורחות החיים וכיום הוא מוגדר כקיבוץ מתחדש. בשנת 2009 נבנתה בסמוך לקיבוץ שכונת הרחבה קהילתית ובה 33 יחידות דיור.

חברי הקיבוץ מתפרנסים כיום מתעשיה ('פלסטיקה גניגר', 'נועם', 'אמיקו'), חקלאות (גדולי שדה, פרדס, רפת, לול), תיירות,  ענפי שירות, עסקים קטנים ועבודות חוץ.