המייסדים הם חברי תנועת 'השומר הצעיר' מפולין. הם השתייכו לשלוש קבוצות: 'לכפר', 'הפועל' ו'אלגביש', אשר התאחדו בשנת 1935. במרץ-אפריל 1939 עלו חברי הקיבוץ ארצה במסגרת ההעפלה והיו הקיבוץ האחרון שיצא מפולין לפני פרוץ מלחמת העולם השניה. בתחילה התרכזו העולים בעין המפרץ ואחרי כן עברו לגבעת מיכאל בנס ציונה. הם עבדו בפרדסי המושבה ובסלילת כבישים והיו במצב כלכלי קשה.

במוצאי יום הכיפורים תש"ז (ליל 6-5 באוקטובר 1946) עלה הקיבוץ על הקרקע במסגרת התיישבות 11 הנקודות בנגב. המתיישבים יצאו מקיבוץ גת והתיישבו בחירבת מוסג'ת. בשל המצב הבטחוני במקום, החזיקו כשלושים חברים וחברות בנקודה המבודדת. שאר החברים, החברות והילדים נשארו בנס ציונה.

במלחמת העצמאות נותקה הנקודה בנגב והותקפה על ידי הצבא המצרי ותושבי הכפרים הסמוכים. באוקטובר 1948  שימש הקיבוץ בסיס לכוחות צה"ל אשר יצאו במסגרת 'מבצע יואב' לכיבוש הכפר בית ג'וברין. גם חברי הקיבוץ בנס ציונה סבלו מהטרדות מצד תושבי הכפר הערבי הסמוך סרפנד אל חרב.

לאחר המלחמה עברו כל חברי גלאון אל הנקודה בנגב. בקיבוץ נקלטו ניצולי שואה מפולין, ממעפילי האניה 'יציאת אירופה תש"ז' (אקסודוס 1947). בשנת 1951  הגיעו לקיבוץ ראשוני גרעין 'ציון' של  'השומר הצעיר' בארצות הברית. בשנת 1961 נקלט גרעין של בוגרי התנועה בישראל. לאחר מכן הצטרפה קבוצה מאורוגוואי. בקיבוץ התחנכו חברות נוער רבות של ילידי הארץ ועולים. 

במשך שנים היה מצבו הכלכלי של הקיבוץ קשה. לרשותו עמדו אדמות רבות, אבל בשל המחסור במים לא ניתן היה לעבדן. רק לאחר השלמת המוביל הארצי יכול היה הקיבוץ להרחיב את עיבוד הקרקע. בקיבוץ פעלו במהלך השנים מפעלים שונים (ליצור פטישים, ארגזים ומאווררים), אשר נסגרו בשל חוסר כדאיות כלכלית. כיום מתפרנסים התושבים מחקלאות (גדולי שדה, רפת, פרדס, לול), מתיירות (בית הארחה) ומעבודות חוץ. בשנים האחרונות עבר הקיבוץ תהליך של הפרטה ושינוי אורחות החיים.