בשנת 1935 התגבשה בגרמניה קבוצה של חלוצים להכשרה חקלאית לקראת עליה לארץ ישראל. חברי הקבוצה, שבחרו לקרוא לקבוצתם 'מחר', הגיעו ב-2 בפברואר 1935 לארץ ישראל. הם השתרכזוו בהדר ועבדו בפרדסי האזור, בסבלות ברכבת, ובמפעל האשלג בסדום. חברות הקבוצה עבדו במשקי הבית במושבה (בנקיון, כביסה) ובעבודות מזדמנות נוספות. למרות שמרבית חברי 'מחר' היו דתיים, בחרה הקבוצה להשתייך לתנועת 'הקיבוץ המאוחד'. בשל ההרכב המעורב של החברים, דתיים וחילוניים, התקשתה הקבוצה למצוא קיבוץ שיקלוט אותה. ויכוחים רבים התנהלו גם בנושא אורחות החיים. במשך הזמן הצטרפו לקבוצה הכשרות מקרפטורוס ומהולנד. כשהתפנה המחנה של קיבוץ 'הכובש' בסמוך לכפר סבא עברה הקבוצה לשם והמשיכה להמתין לעליה על הקרקע. בכפר סבא הצטרפו אליהם שתי חברות נוער מיגור ומעין חרוד.
ב-28 באוגוסט 1942 עלו עשרים מחברי הקבוצה על הקרקע באדמות סומסום בנגב. הם הקימו מחנה זמני, עיבדו את האדמות וחפרו באר מים. שאר חברי הקיבוץ, החברות והילדים נשארו בכפר סבא. במהלך שלוש השנים הבאות נרכשו אדמות נוספות בסמוך למחנה בנגב, אשר איפשרו הקמת קיבוץ. ב-8 ביוני 1945 נערכה העליה לנקודת הקבע. כל חברי הקיבוץ בכפר סבא ובמחנה הזמני עברו לנקודת הקבע והחלו לקיים חיי קיבוץ סדירים. בשנת 1948 הצטרף לקיבוץ גרעין עולים מטורקיה. בשנת 1949 הצטרף גרעין עולים מהולנד. בשנת 1966 הצטרף גרעין 'יגבר' של 'המחנות העולים' ובשנת 1968 - גרעין 'ירעם' של 'המחנות העולים'.
לפני הקמת המדינה היה במקום בסיס של הפלמ"ח. במלחמת העצמאות היה הקיבוץ מבודד ונתון במצור של הצבא המצרי הפולש. הנשים והילדים פונו ליפו. הקיבוץ עצמו הופגז, רוב בתיו נהרסו והחברים גרו במקלטים ובחפירות. בתום הקרבות, לאחר כשנה של פינוי, חזרו הנשים והילדים לקיבוץ. עד מלחמת ששת הימים סבל הקיבוץ מפעילות מסתננים מרצועת עזה.
ענפי המשק העיקריים כיום הם תעשיה ('גברעם מעטפות איכות' - מפעל ליצור מעטפות ו'אמיקוטיוב' - מפעל ליצור גלילי קרטון) וחקלאות (רפת, לול וגידולי שדה). בקיבוץ מתבצע תהליך של הפרטה ושינוי אורחות החיים).
