ההיאחזות הראשונה שהוקמה על ידי אנשי הפלמ"ח. הוקמה במטרה לחזק את ההתיישבות היהודית באזור הגליל התחתון המזרחי. גרעין המייסדים החל להתגבש בתחילת 1940 בבית הספר החקלאי 'כדורי'.  חברי הגרעין היו חניכי בית הספר, מחציתם מבני ההתיישבות העובדת והשאר בני ערים ומושבות, אשר ביקשו להכין עצמם לקראת יציאה להגשמה ולהקמת ישוב חקלאי חדש. הצטרפו אליהם בנות מחוות הלימוד בירושלים ומבית הספר החקלאי בנהלל. בשנת 1941 התכנסו כולם בכפר ויתקין והכריזו על הקמת הגרעין החדש שכונה 'לחורן' ('כדוריסטים'). חלק מחברי ההכשרה השתייכו לתנועת  'הנוער העובד' והשאר ל'מחנות העולים'.

בהשפעת יגאל אלון,  התגייסו חברי הגרעין בקיץ 1941, לפלמ"ח, וצורפו לפלוגה א'. אימוניהם התקימו רק בחופשות כדי למנוע פגיעה בלימודיהם. באביב 1942, עקב התקדמות הצבא הגרמני בצפון אפריקה, נפסקו לימודיהם והם גויסו גיוס מלא. בתחילת יולי 1942 צורפו למחנה הפלמ"ח בכפר מנחם. בחלוף סכנת הפלישה עברה פלוגה א' לעמק הירדן למשך  שנה שבמהלכה עברו מרבית חברי ההכשרה קורס מ"כים. בסתיו 1943 שוחררו בני ההכשרה, חזרו ל'כדורי' והשלימו את לימודיהם. ביוני 1944 עברו ליגור ושם התארגנו להקמת ההיאחזות החדשה.

לקראת העליה על הקרקע הצטרפו ל'כדוריסטים' חברי הכשרות נוספות מ'המחנות העולים' אשר גויסו לפלמ"ח במסגרת מכסת הגיוס של התנועה. חברי הכשרת בית השיטה-נען  גויסו ביולי 1943, העבירו את הפרק הצבאי של שירותם בבית השיטה ובנען והשתחררו ביולי 1944. חברי הכשרת דפנה-תל-יוסף הם חברי 'החוג העולה הארצי' של התנועה. הם הפסיקו את לימודיהם, והחלו בינואר 1943 הכשרה באשדות יעקב. במארס 1943 גויסו לפלמ"ח, העבירו את הפרק הצבאי של שירותם בדפנה ותל יוסף והשתחררו בדצמבר 1944.  

ב-15 באוגוסט 1944 עלו 35 המתיישבים הראשונים על הקרקע והקימו היאחזות בסמוך לבית הספר 'כדורי'. המתישבים עיבדו אדמות של פיק"א שנרכשו בכספי הברון רוטשילד,  עסקו בעבודות יעור למרגלות התבור ועבדו בנמל חיפה ובסדום. בשנת 1945 אוזרחה ההיאחזות והיתה לקיבוץ במסגרת תנועת 'הקיבוץ המאוחד'.

עד הקמת המדינה התאמנו במקום יחידות של ה'הגנה'. במלחמת העצמאות היה הקיבוץ במצור חלקי והותקף על ידי הערבים שהתבצרו בהר תבור. ב-16 במרץ 1948 שמונה מחברי הקיבוץ שיצאו לסיור בגבעת שיהאבּ הסמוכה הותקפו בירי ממארב של בדואים משבט עַרַבּ סְבֵּיח שחיו למרגלות התבור. שבעה מאנשי הסיור נהרגו, בהם עלי בן-צבי, בנם של יצחק בן-צבי ורחל ינאית בן-צבי.

בשנת 1950 עבר הקיבוץ למקומו הנוכחי על גבעת שיהאבּ. באותה שנה הצטרף לקיבוץ גרעין 'המחנות העולים' מחולתה שגם חבריו יוצאי הפלמ"ח. בשנים 1955-1953 הצטרפו הגרעינים 'שדה' ו'שרשרת' של תנועת 'דרור' מצפון אפריקה וצרפת. בשנים 1964-1960 הצטרף גרעין של תנועת 'דרור' מדרום אמריקה.

בקיבוץ אנדרטה לזכר השבעה שנהרגו במארב במלחמת העצמאות וגל-עד לזכר חברי בית קשת שנפלו במלחמות ישראל. בקיבוץ הוצב הצריף של נשיא המדינה השני יצחק בן-צבי, שהועבר מירושלים לבית קשת, כדי שימש יד לזכרו של עלי בן-צבי. בשנת 2008 שופץ הצריף על ידי המועצה לשימור אתרים. מבית קשת הישנה שרד בית הביטחון, העובר כיום שיפוץ בידי המועצה לשימור אתרים ואמור לשמש מוזיאון הפלמ"ח. 

ענפי המשק העיקריים בקיבוץ: גידולי שדה, פלחה, מטעים, רפת, לול, מפעל למאזניים אלקטרוניים.

שם הקיבוץ לקוח מהפסוק 'ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר ישר' (שמואל ב' א', י"ח). השם אמור לסמל את יכולתם של היהודים להגן על עצמם.