מייסדי הקיבוץ הם חניכי המוסד החינוכי בן שמן וחברי תנועת 'הנוער העובד', אשר הקימו בשנת 1936 גרעין שנקרא 'קבוצת בן שמן'. חברי הגרעין ישבו בתחילה בזכרון יעקב ועסקו בכיבוש העבודה העברית. לפני העלייה להתיישבות קיבלו הכשרה בגבע ובדגניה ב'. בסוף 1940 עלה הקיבוץ על הקרקע בפוריה עילית, במקום שבו שכנה בשנים 1919-1912 חוות פוריה, שבה עבדו פועלים מאנשי העליה השניה. חברי הקיבוץ התפרנסו מחקלאות, מעבודות חוץ במשקי עמק הירדן ומניהול בית הבראה בטבריה. בשנת 1946 עבר הקיבוץ למקום הקבע בסמוך לביתניה עילית. הקיבוץ סבל ממחסור במים ובאדמות חקלאיות, וגם מבעיות חברתיות שגרמו לעזיבות של רבים מהחברים. במהלך השנים הצטרפו לקיבוץ שלושה גרעינים נוספים מבן שמן, גרעין ממשמר השרון וגרעיני נח"ל. רק מעטים מחברי הגרעינים בחרו להישאר ולגור במקום ולכן סבל הקיבוץ ממחסור בכוח אדם.

בשנת 1968 החליטה תנועת 'איחוד הקבוצות והקיבוצים' לפרק את הקיבוץ עקב משבר חברתי קשה. בשנת 1969 יושב המקום מחדש על ידי שלושה גרעינים של עולים מארגנטינה בוגרי התנועה החלוצית 'למרחב'. בהמשך הצטרפו אליהם גרעינים של 'הנוער העובד והלומד'.