חים גורי נולד ב-9 באוקטובר 1923 בתל אביב להורים מאנשי
העליה השלישית. אביו,
ישראל גורי, היה לימים חבר כנסת מטעם
מפא"י. הוא התחנך ב
בית החינוך לילדי עובדים בתל אביב, ב
חברת הילדים בקיבוץ
בית אלפא ובבית הספר המחוזי ב
גבעת השלושה. היה חבר בתנועת '
המחנות העולים' ואחרי כן עבר ל'
השומר הצעיר'. בשנים 1941-1939 למד בבית הספר החקלאי 'כדורי'. בצעירותו הצטרף לארגון ה'
הגנה'. בקיץ 1941 נמנה עם ראשוני המתגייסים ל
פלמ"ח ושובץ בפלוגה א'. עבר קורס מפקדי מחלקות ושימש כמפקד מחלקה בפלוגה א' בגדוד הראשון של הפלמ"ח. בשנים 1947-1945 השתתף בפעולות המאבק בבריטים.
בקיץ 1947 יצא בשליחות ה'הגנה' לאירופה ופעל בעניני רכש, בריחה ו
העפלה. פעל במחנות העקורים ובקרב שרידי תנועות הנוער הציוניות, במטרה להכינם לעלייה לארץ ישראל. למפגש עם ניצולי השואה היתה השפעה משמעותית על יצירתו. במאי 1948 עבר לצ'כוסלובקיה ופיקד על קורס הצניחה שערך הצבא הצ'כי ליהודים מארץ ישראל וניצולי שואה מאירופה.
בעיצומה של
מלחמת העצמאות חזר לארץ והצטרף ל'חטיבת הנגב' בתפקיד סגן מפקד פלוגה בגדוד השביעי. השתתף בכיבוש באר שבע, במבצע 'יואב', בקרבות ביר תמילה ואום כתף במבצע 'חורב' ובפריצת הדרך לאום רשרש במבצע 'עובדה'. עם סיום המלחמה השתחרר מ
צה"ל. ב
מלחמת ששת הימים, במסגרת שירות המילואים, השתתף כמפקד פלוגה בקרב על ירושלים. ב
מלחמת יום הכיפורים שימש כקצין חינוך לוחם בעוצבת שריון בסיני .
חיים גורי החל לכתוב בגיל צעיר. בתחילה כתב פזמונים מהווי בית הספר, ומגיל 18
כתב פזמונים מהווי הפלמ"ח. בגיל 19 החל לכתוב שירה. בשנת 1945, בעת שירותו בפלמ"ח, התפרסם שיר ראשון שלו בדף
הספרותי של העיתון '
משמר' (לימים '
על המשמר'). מאז המשיך לפרסם שירה בעיתונים ובכתבי עת. במהלך מלחמת העצמאות כתב מילים לפזמונים כגון 'הרעות' ו'באב אל וואד' אשר היטיבו לבטא את רוח התקופה והיו מסמליה של מלחמת העצמאות. בשנת 1949 יצא לאור ספרו הראשון 'פרחי אש', שבו נכללו שירים בהשפעת הקרבות ומאורעות המלחמה, ביניהם 'הנה מוטלות גופותינו' שנכתב לזכר מחלקת הל"ה. השירים והפזמונים שכתב גורי בתקופה זו הוא הקנו לו את הכינוי 'משורר הפלמ"ח'.
בשנת 1949 עבר חיים גורי להתגורר בירושלים. בשנים 1952-1950 למד ספרות עברית, פילוסופיה
ותרבות צרפת באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1953 השתלם בספרות צרפתית
בסורבון בפריס. בשנת 1954 החל בעבודתו העיתונאית ובמשך עשרות שנים עסק בה במקביל ליצירה הספרותית. בתחילה הצטרף למערכת העתון '
למרחב' ופרסם כתבות ומאמרים. בשנת 1961 סיקר עבור העיתון את משפט אייכמן. רשימותיו מתקופה זו כונסו בספר 'מול תא הזכוכית'. בשנת 1971, בעקבות מיזוג 'למרחב' עם '
דבר', עבר לכתוב ב'דבר', שם עבד עד צאתו לגימלאות בשנת 1988.
בשנת 1972 הוזמן חיים גורי על ידי קיבוץ
לוחמי הגטאות ליצור סרט קצר עבור בית לוחמי
הגיטאות. בעקבות ההזמנה יצר בשנים 1985-1972 יחד עם הבמאי דוד ברגמן והעורך ז'קו
ארליך טרילוגיה תיעודית-הסטורית על השואה. הטרילוגיה כללה שלושה סרטים תיעודיים: 'המכה ה-81' (יצא לאור בשנת 1974),
'הים האחרון' (1979) ו'פני המרד' (1985). הסרט הראשון
מתחיל בעליית הנאצים לשלטון ומסתיים בהשמדת היהודים. הסרט השני מספר על מסעם
של רבבות מניצולי השואה במזרח אירופה אל ארץ ישראל בנתיבי
הבריחה וההעפלה במסגרת
העלייה הבלתי ליגאלית. הסרט השלישי עוסק בפנים השונות של ההתנגדות היהודית
באירופה - מהפירנאים ועד יערות מינסק. הסרטים נעשו מתוך תפיסה חדשנית לזמנה, ללא כל דברי
קריינות, והושמעו בהם רק קולותיהם של האנשים שלקחו חלק באירועים בין אם זה
היהודים,
הרוצחים או בנות הברית. הסרטים תורגמו לחמש
שפות, הוצגו בכל העולם וזכו בפרסים רבים.
מבחינה פוליטית נמנה חיים גורי עם תומכי מפלגת '
אחדות העבודה', כתב בעיתון
התנועה, 'למרחב' ונחשב מקורב ל
ישראל גלילי ו
יגאל אלון. בשנת 1967 השתתף
בהקמת 'התנועה למען ארץ ישראל השלמה', אך במהרה שינה דעתו והיה מתומכיה של 'תוכנית
אלון'. בשנת 1975 בעת העליה של 'גוש אמונים' לסבסטיה תיווך בין הצדדים בנסיון
להשיג פשרה. בשנת 1984 היה מראשוני הקוראים להקמת ממשלת אחדות לאומית.
בשנת 1994 היה ממקימיה של תנועת 'הדרך השלישית' אך פרש ממנה לאחר שהפכה
למפלגה והמשיך לתמוך
ב
מפלגת העבודה.
.
במהלך השנים פרסם חיים גורי למעלה מעשרים ספרים, בהם 13 ספרי שירה והשאר פרוזה,
רומאנים, רשימות וספרי עדות עיתונאית. חלק מספריו תורגמו לאנגלית, צרפתית
וספרדית. במהלך השנים תרגם מצרפתית שירים, פרוזה ומחזות של ארתור רימבו,
גיום אפולינר, ורקור, אלי ויזל, פרידריך דירנמאט ועוד.
חיים גורי הוא מן המשוררים הבולטים בדור המשוררים המכונה 'דור תש"ח'. כמה משיריו הפכו
לנכסי צאן ברזל של התרבות הישראלית. במהלך השנים זכה בפרסים רבים על יצירתו, ביניהם: פרס אוסישקין לשירה (על המהדורה המחודשת של 'פרחי אש' 1961), פרס סוקולוב לעיתונאות (על ספרו 'מול תא הזכוכית' 1962), פרס אקו"ם, פרס ואלנרוד, פרס ביאליק לשירה (על ספרו 'מראות גיחזי' 1974), פרס ישראל לשירה עברית (1988), פרס ניומן (על ספרו 'הבא אחרי' 1994), פרס אורי צבי גרינברג לשירה (על שני כרכי 'השירים' 1998). כמו כן זכה בפרס יצחק שדה ובפרס ק. צטניק על סרטיו התיעודיים.
