גדלה בבית דתי. בזכות אביה הרב למדה עברית, תורה, מדרשים ומשניות. החלה לכתוב בגיל צעיר וכבר בנעוריה התפרסמו סיפורים שלה בכתבי עת עבריים במזרח אירופה. עלתה ארצה ב-1911 ועבדה כעורכת הספרותית של כתב העת 'הפועל הצעיר'. נישאה לעורך העיתון, יוסף אהרנוביץ. במלחמת העולם הראשונה גלתה עם משפחתה למצרים ושבה ארצה ב-1919. אחרי שובם המשיכו בני הזוג לערוך את העיתון עד 1923. פירסמה את ספרה הראשון 'סיפורים' בשנת 1927. היתה הזוכה הראשונה בפרס ביאליק בשנת 1934. לאחר פטירת בעלה בשנת 1937 שקעה בדיכאון והסתגרה בביתה עד לפטירתה. בשנת 1941 ערכה יחד עם אליעזר שוחט את כתביו של יוסף אהרונוביץ. נפטרה בשנת 1956.